ידע הוא כוח

לא בכדי אומר פרעה ליוסף "אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ" (בראשית מ"א, לט), שהרי יוסף הפך את מלך מצרים לאדם עשיר מאוד שלא רק ניכס לעצמו את כספי נתיניו, אלא שעבד את אדמותיהם ולבסוף גם את גופם.

האם העם היושב במצרים החזיק בידע אודות הרעב הכבד הממתין לאחר שנות השפע, ידע שהיה בידי האצולה המצרית - חרטומי פרעה וחכמיו?

כיוון פרשני אחד יכול להוביל למסקנה שגם אם ידעו החקלאים שפניהם אל שנות רעב, הרי שלא היתה בידיהם היכולת לצבור אוכל כה רב לאורך שנים ולפיכך הוצרכו לתהליך הריכוזי שהוביל יוסף. כיוון פרשני זה מצוי בדבריו של רש"י: "ותרעב כל ארץ מצרים -  שהרקיבה תבואתם שאצרו חוץ משל יוסף" (בראשית מ"א, נה).

כיוון פרשני שונה יכול להקשות ולשאול: מדוע לו לשלטון המצרי לחשוף את המידע החשוב באזני העם, שהרי ידע זה הוא שהוביל בסופו של דבר, להתעצמותו רחבת ההיקף של פרעה?

ידע הוא כוח, בכך אין כל ספק. הוא מאפשר תכנון והיערכות, מתיחת ביקורת, השגת משאבים וביסוס מעמד חברתי. מניעת ידע באופן מכוון, הנצחת הבערות, עשויה לשמש היטב כל מנגנון המבקש לבסס את בכורתו ולמנוע מן ההמון גישה אל מקורות הכוח. בספרם "הסוציולוגיה של הבערות' מתארים הרב שטיינזלץ ופרופ' עמוס פונקנשטיין את מהפכת פתיחת הידע שהתחוללה  ביהדות ימי הבית השני, מהפכה שחרטה על דגלה את אידיאל "העם המורכב כולו מפילוסופים":

"האידיאל הזה אינו מגיע תמיד להתממשות חברתית מלאה, אבל עם זאת, הוא מוגדר מצד עצמו כידע פתוח... כידע שכל אדם מסוגל להכיר מצד עצמו, כידע המבוסס על הנחות יסוד שכל אדם יכול לקבל אותן... שנתוני היסוד של אותו ידע, כמו קווי הפיתוח שלו, הם דבר השייך לכל אדם, ולא זו בלבד שהוא שייך לכל אדם, אלא אדם, אפילו אם גדל בער, ואפילו אם הגיע לגיל 40, עדיין יכול ללמדו" (ע' פונקנשטיין וע' שטיינזלץ, הסוציולוגיה של הבערות, תל-אביב 1987 עמ' 34).

באדיבות עמותת 'יסודות' - המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה, במכללה האקדמית הרצוג