חנה

חנה היא דמות שמזוהה ישירות עם התפילה. מתוך צרתה וקשייה, היא מחדשת את מושג התפילה האישית של האדם אל מול יוצרו.

עד לתקופתה של חנה נתפסה הברית של ה' עם ישראל כברית לאומית בעיקר, של העם כולו. מתוך כך, הקשר של האדם הפרטי עם ה' התבטא בקרבנות בלבד, ורק גדולי האומה ומנהיגיה - המייצגים את טובת העם כלו - התפללו לה' למען העם ונענו ממנו באורים ותומים. חנה היא הראשונה הניגשת לה' בתפילה של אשה יחידה על עצמה. מתוך כעסה היא מתפרצת בבכי הבא מהלב ומבקשת מה' שיתחשב בצרכיה האישיים - ברגש האמהי הטבעי שלה שאין לו מענה. תפילתה של חנה באה מתוך תפיסה חדשה, ושם חדש אותו היא קוראת לה': 'ה' צבאות', שם זה מבטא את הקשר של ה' לרבבות האנשים הצובאים בצבא העם - לכל אחד ואחד מהם בפני עצמו. לא סתם יחסו חזל את יום פקידתה לראש השנה, היום בו עוברים כל באי עולם לפני ה' כבני מרון - אחד אחד.
מכח חידושה של חנה למדנו את אפשרות התפילה והעמידה האישית לפני ה', ומתפילתה החרישית - רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ (שמו"א א', יג) - נלמדו הלכות תפילת שמונה עשרה של היחיד, הנאמרות בלחש.

על פי חז"ל, האורים והתומים נענים לתפילתה של חנה באומרם 'כשרה', והיא זוכה שיוולד ממנה שמואל, שמתקבל כמיצג של העם לשרת באהל מועד למרות שאיננו כהן, ומקדיש את חייו לקרב את לבם של ישראל לאביהם שבשמיים: וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית־אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת־יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל־הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה׃ (שמו"א ז', טז).

כך, חנה לא רק מלמדת על ערך התפילה אלא גם בכלל - על הקשר האישי הישיר שיש לכל אחד עם ה'.