"וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית מִן הַחֶרֶב אֶל בָּבֶל וַיִּהְיוּ לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים עַד מְלֹךְ מַלְכוּת פָּרָס, לְמַלֹּאות דְּבַר ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה" (דברי הימים ב ל"ו, כ-כא)
שהיה א' "למלאת דבר ה' בפי ירמיה" (דברי הימים ב ל"ו, כא), שלחשבון זה כלה השבעים שנה בימי כורש, שאז שלמו שבעים שנה מגלות הראשון,
וכן היו צריכים להיות עוד בגלות "עד רצתה הארץ את שבתותיה" (שם), וזה לא נשלם עד ימי דריוש האחרון, שנשלמו שבעים שנה מן חורבן הבית.
לכן היתה פקידה בשנה אחת לכורש ובזה נתמלאו דברי ירמיה,
ואחר זה בטל הבנין עד שתים לדריוש, ובזה נתקיים "עד רצתה הארץ את שבתותיה" (שם),
וכבר כתבתי בריש ספר עזרא שספר עזרא נמשך לספר דברי הימים, וסוף דברי הימים הוא תחלת עזרא ושם השלים הענין איך נתקיימו שני חשבונות אלו, עיין שם.
לקריאה נוספת על הנושא שבעים שנות גלות בבל
מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.