אלוקים לא שולח נביאים כדי לייאש את העם, אלא כדי להזיז את העם מאזור הנוחות שלו – לגרום לו לשנות את דרכיו. לכן לא ניתן לסיים את ספרו של הושע בלי "שובה ישראל..." (ב).
שלוש שפות מצאנו בנבואות הושע. האחת היא תוכחה נמרצת, בעיקר נגד עבודת אלילים, אך גם נגד עוולות חברתיות ומוסריות. רוב דבריו של הנביא קשים ומאיימים. השפה השנייה מהדהדת אהבה – אהבת האל לעמו האובד, זיכרונות נוסטלגיים של ימי יציאת מצרים והמסע במדבר, ימים של קרבה ואינטימיות בין א-לוהים לבני עמו. ומתוך כך, אומר הנביא, למרות הכול א-לוהים אוהב אתכם ויחזור לקרב אתכם. כך בפרק ב' וכך גם בפרק י"א, א-לוהים יחזיר את עמו אליו מבלי שהעם יהיה מודע לכך – כל היוזמה בידי א-לוהים.
שפה שלישית מופיעה כמעט אך ורק בפרק האחרון בספר, ובה קורא הנביא לעמו לחזור בתשובה. לא לסמוך על א-לוהים שישיב אותם אליו, לא לשקוע בייאוש פטאלי על חוסר הסיכוי לתקן, אלא לעשות מעשה ולתקן.
השאלה היא האם הנביא בעצמו מאמין למה שהוא אומר, הרי עד כה דיבר אחרת. אמנם בתחילת פרק ו' כבר קרא הנביא לעמו לחזור בתשובה, אך מיד חזר לייאושו והודיע שכוונות טובות הן רק עננים חולפים וזמניים, ותכף יחזור העם לסורו. אך בפרק י"ד מציע הושע את החזרה בתשובה כאפשרות עומדת וקיימת, אפשרות שתמיד תישאר. האם זה אותו הושע?
לדעתי, לא ניתן לסיים את ספר הושע בלי להציע את אפשרות התיקון והתשובה, כי אפשרות זו עומדת ביסוד תפקידו ומהותו של הנביא. הנביא בא לעורר את העם לפעולה, להניע אותו לחשבון נפש ולשינוי. אם הכול אבוד ואין אפשרות לתקן, אין גם צורך בנבואה. א-לוהים לא שולח נביאים כדי לייאש את העם, הוא שולח אותם כדי להזיז את העם מאזור הנוחות שלו – לגרום לו לשנות את דרכיו. לכן לא ניתן לסיים את הספר בלי "שובה ישראל..." (ב)
באדיבות אתר 929