מה פשר ההבדל בין זמני אכילת הקרבנות השונים? מדוע הכהנים רשאים לאכול מקרבן החטאת רק במהלך יום ולילה, ואילו בעלי קרבן השלמים רשאים לאכול ממנו במהלך שני ימים והלילה שביניהם?
יש הבדל בין היממה של המקדש ליממה במקומות אחרים. בכל הארץ, היממה מתחילה בלילה, והיום נגרר בעקבותיו. כך למשל שבת מתחילה לאחר שקיעת החמה ביום שישי, והלילה כבר מקודש כשבת. לעומת זאת, בבית המקדש יממה מתחילה בבוקר, ונמשכת עד לסוף הלילה שבא בעקבות אותו יום.
הכהנים, האוכלים מקרבן החטאת, אוכלים חלק ממה ששייך למזבח, לה', אלא שה' נותן להם מחלקו. ממילא, זמן אכילת הקרבן על ידי הכהנים, קשור מהותית לזמן אכילת הקרבן על ידי המזבח. לכן, על הכהנים לסיים את אכילתם עד שהמזבח מסיים את אכילתו, וזמן זה הינו בסוף יחידת הזמן אשר בה נשחט הקורבן, כלומר יום שחיטתו והלילה שאחריו (שזוהי היממה במקדש).
לעומת זאת, בקרבן השלמים, האכילה מן הקרבן אינה נובעת מנתינת ה' לאדם חלק מהקרבן, אלא מלכתחילה, עורכים שולחן לשניים - לגבוה ולבעלים, שני הצדדים שותפים מלאים באכילת הקרבן. לכן, מצורפות שתי יחידות הזמן: מצד אחד היום והלילה שאחריו, כזמן בית המקדש, ובמקביל, הלילה והיום שאחריו, כזמן כל הארץ. למעשה הזמן שנוצר הוא שני ימים והלילה שביניהם, כשהלילה משרת את סוף זמן המקדש, ותחילת זמן הארץ.
לאור זאת מובן גם ההבדל במקום האכילה בין קרבן חטאת (קדשי קדשים) לבין קרבן שלמים (קדשים קלים). הכהנים האוכלים משולחן גבוה, צריכים לאכול את הקורבן בקרבת המזבח, כלומר בתוך העזרה, ואילו ישראל, האוכלים את קורבנם כבעלי הבשר (גם אם בשותפות עם גבוה), יכולים לאוכלו בתחומי העיר המקודשת כולה!
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון