אין דבר יותר מתסכל מלשבת עם הבן או הבת, התלמיד או התלמידה ולהסביר להם שזה בשבילם - בשביל העתיד, ההצלחה שלהם. מסתבר שגם בינינו לבין הקב"ה מתרחש דיון דומה.

 

אין דבר יותר מתסכל מלשבת עם הבן או הבת, התלמיד או התלמידה ולהסביר להם שזה בשבילם - בשביל העתיד, ההצלחה שלהם. גם מחבר ספר משלי מרגיש דבר דומה: "שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי וְיִרְבּוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים" (י). אפשר ממש לשמוע את המחנך שמבקש מהתלמידה ללמוד כי זה בשבילה, למענה.

גם המדרש שם את ליבו לכך ומחבר בין בקשת המורה לקחת אמריו ובין בקשותיו של האל לקחת עבורו/עבורנו דברים:

"ר' יהודה בשם ר' שמעון בן פזי פתח: "שמע בני וקח אמרי" (משלי ד', י).
הרבה קיחות צויתי אתכם בשביל לזכות אתכם.
אמרתי לכם "ויקחו אליך פרה אדומה" (במדבר י"ט, ב),
שמא בשבילי, לאו בשביל לטהר אתכם, שנאמר "והזה הטהור על הטמא" (במדבר י"ט, יט).
אמרתי לכם "ויקחו לי תרומה" (שמות כ"ה, ב),
לא בשביל שאדור אתכם, "ועשו לי מקדש" (שמות כ"ה, ח),
כביכול אמר הקדוש ברוך הוא קחו אתי ואדור ביניכם.
...אמרתי לכם "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור" (שמות כ"ז, כ),
וכי אור משלכם אני צריך והלא "נהורא עימיה שרי" (דניאל ב', כב),
אלא בשביל לזכות אתכם ולכפר על נפשותיכם שמשולה בנר...
ועכשיו שאמרתי לכם "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר..." (ויקרא כ"ג, מ),
כדי לזכות אתכם להוריד לכם מטר, לכך נאמר "ולקחתם לכם"".
(ויקרא רבה פרשה ל, יג).

הדרשן מביא 3 דוגמאות מהעבר - פרה אדומה, תרומת המשכן ושמן למשכן שבהם ברור שהמטרה אינה עבור האל אלא עבורנו - העושים. הדוגמה הרביעית היא מצוות עשה של 4 המינים - שגם היא מוסברת על ידי הדרשן ככזו שמוכוונת לאדם ולא לאלוקים.

ומה נגיד אנחנו שרוצים רק לתת, אבל הצד השני מרגיש שזה בשבילנו ולא בשבילו?

באדיבות אתר 929