זבח תודת שלמים

קרבן התודה ייחודי בשני דינים מרכזיים: הוא מוקרב יחד עם לחם חמץ, בניגוד לשאר הקרבנות המוקרבים על מצות או מנחות בלבד; וזמן אכילתו קצר מזבח שלמים רגיל, אף שיש יותר מה לאכול (ארבעה סוגי לחם).

האברבנאל מסביר שזמן אכילת התודה קצר יותר משאר הקרבנות כדי שהמקריב ייאלץ לחלוק את הקרבן עם אנשים אחרים וכך יתפרסם הטוב שה' עשה לאדם, וגם יגברו השלום והאחוה בין בני ישראל. זו הסיבה שהתודה מוזכרת גם כשלמים (ז, יג); היא מרבה את השלום בין האנשים.

עוד אומר האברבנאל, שהחלות הנאכלות עם התודה (שלוש חלות מצה וחלה אחת חמץ) מסמלות תהליך שהאדם עובר מול ה':

לעתים קרובות אדם עומד מול קשיים שמזדמנים לו והוא נחפז לבוא בריב עם הקב"ה שגרם לו כך. את זאת מסמלת המצה, שהיא מילה בעלת משמעות כפולה: לחם שעשייתו מזורזת, וריב, כמו בפסוק "הן לריב ומצה תצומו" (ישעיהו נח, ד). רק כאשר האדם יושב בנחת וחושב על הדברים שה' נתן לו, הרעים עם הטובים, הוא מגלה שיש הרבה טוב. את זאת מסמל החמץ, שעשייתו בנחת ולאט. רק בסיום תהליך זה, אדם יכול להקריב תודה.

יוצא מדברינו כי קרבן התודה מרבה שלום לא רק עם ה' - אלא גם עם הסביבה, ובין האדם לעצמו.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער