"לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל-עַבְדִּי אֶל-דָּוִד כֹּה אָמַר ה' הַאַתָּה תִּבְנֶה-לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי" 
(שמואל ב ז', ה)

 

אל בנין הבית היית צריך שני תנאים: א] שיהיה מלך בישראל שימלוך מלכות קיימת בלתי מופסקת   ב] שיהיה להם מנוחה החלטית.
והנה עד עתה היו להם שופטים שגם הם נבחרו מאת כל ישראל, והיה הבדל בינם ובין המלך במה שהשופט היה רק לפי שעה, ושררותו בלתי נמשך לבניו אחריו, מה שאין כן המלך שמלכותו ירושה לבניו כמו שנאמר: "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו" (דברים י"ז, כ). והנה דוד הגם שנבחר למלך ונמשח על פי נביא (שהשופט לא נבחר ונמשח על פי נביא), בכל זאת אחר שעדיין לא הובטח שיהיה לו המלכות בירושה, היה ענינו קרוב אל השופטים או אל מלכות שאול שלא היתה מלכות קיימת, ולא היה ראוי עדיין לבנות בית נאמן וקיים.
וכן מצד תנאי השני של המנוחה, הגם שהיה לו אז מנוחה היה זה רק לפני [לפי] שעה, והלא גם בימי שפוט השופטים היה להם גם כן מנוחה כמו שנאמר: "וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט וכו' והיה במות השופט וכו'" (שופטים ב', יח-יט), שכיון שבמות השופט שבו אויביהם לתגר בם מלחמה, והאויב לא נכרת לגמרי רק נכנע לפני השופט בעודהו חי, לא לפני בני ישראל, שתיכף במות השופט נלחום נלחם בם, לא נקרא זה מנוחה, וכן גם בימי דוד לא נכרתו האויביםרק נכנעו לפני דודלא לפני עם ישראל, וגם הוא עצמו עוד היה מוכן למלחמות רבות כמו שאמרנו בסימן שאח"ז.
והנה הבית הנבנה בקביעות מצייר המנוחה והקביעות שישב ה' בקרב עמו במנוחה והשקט, הפך האהל והמשכן שציינו שעדיין לא ישכון בקביעות, אם מפני שהעם לא הטהרו עדיין מעונותיהם והיו חוטאים פעם אחר פעם, כמו שנאמר שם: "והיה במות השופט ישובו והשחיתו מאבותם" (שם), שעל ידי יסלק שכינתו מהם בכל פעם, ואם מפני שעל ידי חטאותיהם נמכרו ביד אויב ובשובם בתשובה יצטרך לעוף עליהם כצפרים עפות לפדותם מני צר, שזה יצוייר בטלטול ובשכונה באהל ארעי. ולפי זה לא היה העת עדיין שיבנה המקדש, לא מצד מלכות דוד שעד עתה לא היה קבוע, וזהו שנאמר: "האתה תבנה לי בית" (שמואל ב ז', ה). ולא מצד המנוחה, שעדיין לא היה עת לשבת במנוחה, וזהו שנאמר: "תבנה לי בית לשבתי" (שם).

 

 

 

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.