השפעה מבחוץ

מנשה עשה הרע בעיני ה'. מנשה לא היה צריך לפתוח דף היסטורי חדש כדי להרשיע אלא למחוק את תקופת הביניים של חזקיה. הוא טימא בחטאיו את העם ואת בית המקדש והשיב את מצבו לימי אחז. עתה נוצרה שלשלת רעה, וחטאי שני המלכים, אחז ומנשה, הצטרפו למסכת אחת. מנשה שהרע כל כך לחטוא האריך ימים על ממלכתו יותר מכל מלך אחר, והשפעתו השלילית התמשכה לימיהם של שני דורות ולכן הזיקה כל כך לישראל.
רציפות החטא הביאה להתחפרות בו, להסלמתו ולהעמקתו. אחז חטא רק בחטאים "דתיים", חטאים שבין אדם למקום, ואילו מנשה הוסיף למסכת החטא גם חטאים מוסריים וחברתיים. ירמיהו מזכיר את הרצחנות בראשית נבואתו וכנראה ביחס לתקופה זו. מסתבר שהטרור של מנשה הופנה בעיקר כנגד המתנגדים לדרכו הדתית מקרב הנביאים, והוא דיכא ביד ברזל את נאמני חזקיהו שדבקו בדרכו הדתית.
שניהם, אחז ומנשה, חטאו בעבודה זרה, אבל מנשה העז יותר. הוא לא הסתפק בנעילת שערי ההיכל ובהיתר עבודה זרה בחוצות ירושלים, אלא הציב את הפסל בהיכל עצמו.
ההשוואה בין מנשה לאחז מקרבת את הסברה שרשעותם לא נעשתה כולה לשמה כדרך שהאשימום חכמים, אלא אפשר לראות את החטא גם כהענותם ללחצים מן החוץ. התלות המדינית באשור הביאה מאונס או מרצון גם להשפעה אשורית רוחנית ודתית. אצל אחז נקשר החטא בברית עם אשור, ואולי כך היה גם אצל מנשה. חזקיה אביו מרד באשור ופרק את עולה מעליו, וחירות האומה היתה אצלו גם ביטוי לעצמאותה הרוחנית. אבל מנשה לא עשה כחזקיה. מלכות אשור התחזקה והמשיכה לשלוט בכל האיזור והוא לא העז למרוד בה, אלא בחר להשתלב במהלכיה המדיניים ולשלם על כך גם תשלום רוחני. אמנם לא מצאנו כפייה דתית אשורית מפורשת אבל אחז ומנשה יצאו מגדרם לשאת חן בעיניהם. מגמות של שיבה אל שורשי אמונת ישראל, שחיזקו את הייחוד הלאומי, את הבדלנות וההתרחקות מן העמים, עוררו תמיד חשד למרד מדיני, ואילו קרבה פולחנית התקבלה כערובה לנאמנות מדינית.
ואולם יש להיזהר מלהפריז בהדגשת הנקודה המדינית החיצונית, הסבר זה אינו ממצה ואיננו מתרץ את חומרת מעשיו של מנשה, אלא מרכך מעט את עוצמת חטאיו ויש בו פתח להבנת התהליך, כיצד התחילה הידרדרותו אל עומק החטא. 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקדש מלך - עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן