הרש והעשיר

"תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת" (כג)

הרש חש תמיד חוסר ביטחון, הוא תמיד בעמדת נחיתות אל מול העולם. העשיר לעומתו חש ביטחון, הוא דורש את רצונו במפגיע. חוויית חוסר הביטחון יכולה לנבוע מעוני של ממש, אך יכולה לנבוע גם מחוויה קיומית שאינה קשורה למצב כלכלי. האדם יכול להיות רש בעמידתו אל מול הבריות גם אם כיסיו מלאים. אנו יכולים לסקור במחשבתנו את האנשים הסובבים אותנו - מי מהם מתנהל כרש ומי כעשיר? המדרש הבא מציע שתי הצעות מעניינות:

""תחנונים ידבר רש" - זה בשר ודם שהוא רש מכל דבר, שאין מלווין אותו בשעת פטירתו לא כסף ולא זהב אלא תשובה ומעשים טובים. "ועשיר יענה עזות" - זה הקדוש ברוך הוא שנאמר (תהילים כ"ד, א): "לה' הארץ ומלואה".

ללמדך כשאדם נצרך לבקש מלפני הקדוש ברוך הוא צריך להתחנן ולהשתטח לפניו, וכן מצינו במשה כשביקש להיכנס לארץ לא ביקש מלפני הקדוש ברוך הוא אלא בתחנונים, מנין? ממה שקרינו בענין "ואתחנן אל ה'" (דברים ג', כג)".

(מדרש תנאים לדברים, פרק ג)

המדרש מוסב על הפסוק "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה''" (דברים ג', כג). משה בפתחה של ארץ ישראל פונה אל ה' ומתחנן שיאפשר לו להיכנס אל הארץ. משה המתחנן הופך להיות לאב טיפוס לאדם בכלל. האדם, אומר המדרש הוא הרש, ואילו א-לוהים הוא העשיר. הקריאה של המדרש הופכת את הפסוק במשלי לתביעה כלפי האדם - האדם בעומדו מול בוראו נדרש לחוש את עצמו כרש, לחוות את הרפיפות שבקיומו.

המדרש מעלה הצעה נוספת:

"ד"א (=דבר אחר) "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות" - זה משה שמתחילה היו דבריו עזים שכן הוא אומר (שמות ה', כג) "ומאז באתי אל פרעה"... "ועשיר יענה עזות", וכשהגיע זמנו להפטר מן העולם נאמר עליו "תחנונים ידבר רש" שהתחיל מתחנן כרש..."

ההצעה השנייה של המדרש היא שהעשיר והעני הם אותו אדם. משה בתחילת דרכו נהג כעשיר - הוא העז פנים כלפי א-לוהים, בסוף דרכו נהג כרש והתחנן.

קריאה שכזו מציגה את הרש והעשיר כשני חלקים היכולים לדור באותו אדם. אם בעולם הכלכלי עדיף להיות עשיר, הרי שבעולם המידות אפשר למצוא יתרונות הן לעשירות והן לעניות.

באדיבות אתר 929