הצום והשבת

פרק נ"ח, העוסק בשאלת אופיו של יום צום, נקבע על ידי חז"ל להפטרת יום כיפור.

בתחילתו (א-ד) מבקר הנביא את אופיו הנוכחי של יום הצום, הגורם להרעת היחסים בין אדם לחבירו, ואת יומרתו של העם הצם להיענות משמיים בשל צומו. בהמשך (ה-ז) משרטט הנביא את דמותו הרצויה של יום הצום כיום של חסד והיפתחות לאחר. ולבסוף (ח-יב) מתאר הנביא את היענות ה׳ לצום הרצוי. בסיומו של הפרק (יג- יד) מופיעה פסקה קצרה העוסקת ביום נשגב שבו עבודת ה׳ אינה כרוכה בצום אלא באכילה - יום השבת.

א. מהו מוקדה של הביקורת הנבואית על אופיו של הצום? המילה ׳חפץ׳ מופיעה שלוש פעמים בפסוקים א-ד, כיצד שתי המשמעויות שיש בשורש חפ"ץ מבטאות את הביקורת? היעזרו בדברי הרד"ק: 

'איך אראה צומכם ואינו כי אם למריבה, כי ביום התענית יאספו העם ויראה אדם בעל חובו וישאל ממנו חפצו כלומר חובו, כי ימצאנו ביום התענית ואם לא יתן ינגוש אותו וידחקנו עד שיתן וגם יכנו באגרוף רשע אם יענה לו שלא כרצונו, הנה כי אין צומכם לאל כי אם לצורכיכם׳.

ב. ׳הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ... הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה׳?... הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ׳ (ה-ו). כנגד התפיסה המוטעית של "צום אבחרהו", מעלה הנביא תפיסה הפוכה של יום הצום. מהו ההבדל היסודי בין הצום אותו מבקר הנביא לצום הרצוי שבו בוחר ה׳? שימו לב להקבלה בין הפעולות החיצוניות הנזכרות בפסוק ה לבין הפעולות המוסריות והחברתיות הנזכרות בפסוקים ו-ז. עמדו על משמעות הקשר שבינהם.

ג. התנאי והשכר נכפלים בפסוקים ט-יב, והם מבטאים דרגה גבוהה יותר - הן של פעילות מוסרית והן של מענה אלוקי. השוו לפסוקים ח-ט ועמדו על ההתפתחות.

מצודת דוד: ׳אם מכל וכל תסיר מתוכך את עצי העול שהכבדת על צוארי העניים׳.

רד"ק: ׳ותפק לרעב נפשך - ואלה המעשים הטובים שתעשה שתוציא לרעב נפשך ורצונך, כלומר כשתפרוש לו לחמך ברוח נדיבה תעשה ובהסברת פנים שיכיר כי ברצון ובלב טוב אתה נותן לו, וכן על הכסות שכבר זכרו (=הזכירו)׳.

ד. הפרק חותם בנושא שונה לכאורה - מצוות שמירת יום השבת ועינוגו. איזה פן בדמותה של השבת מודגש בפסקה זו? עמדו על הזיקה בין פתיחת הפרק לסיומו, המתבטאת במילה ׳חפץ׳: במה שונה החפץ שבתחילת הפרק לחפץ שבסופו? -התבוננו בקשר שבין תיאור השבת כאן לתיאור הצום הרצוי. 

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"