הפיכת עיר איננה מבול

הקב"ה אומר אחרי המבול: "לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי" (ח', כא).

הפיכת סדום ועמורה מורה שאין להסיק מהבטחה זו מסקנות מרחיבות מדי, שהרי בסדום התרחש מאורע דומה למבול.

הפיכת סדום, בניגוד למבול, אינה מוצגת כאירוע חריג. אדרבה, בברית שבפרשת ניצבים בספר דברים מוצגת מהפכת סדום כדגם וכמודל לאופן שבו ייפרע הקב"ה מאנשים שילכו בשרירות לבם הרע: "גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה" (דברים כ"ט, כב). האיום שבפרשת ניצבים הופך כמעט למציאות בדורו של ישעיהו (ישעיהו א', ז-י). מדוע אין סתירה בין השבועה שלעולם לא יבוא עוד מבול על הארץ לבין חורבנה של סדום, שהפכה לדוגמא וסמל לחורבנן של ארצות השקועות בחטא?

ישנם שני הבדלים עיקריים בין המבול לבין הפיכת סדום:

ראשית, היקף החורבן: במבול החורבן נגזר על העולם כולו, ואילו בסדום מדובר בחורבנה של ארץ אחת השרויה בחטא.

שנית, אופן החורבן: בימי המבול מושם דגש על שינוי סדרי בראשית. בימי סדום מדובר באירוע מקומי שלא השפיע על טבע העולם. אמנם בסדום עצמה התרחשו אירועים שחרגו מן הטבע (מטר גפרית ואש; הפיכת אשת לוט לנציב מלח), אולם נסים מקומיים הם חלק מסדרי העולם שלאחר המבול.

הטענה של "יצר לב האדם רע מנעוריו" (ח', כא), הנזכרת כסיבה לכך שלא יבוא עוד מבול, יכולה לשמש נימוק לפטור מעונש את המין האנושי בכללותו. אי אפשר להאשים את האדם בנטיית לבו אחר החומר, שהרי זה טבעו.

אולם, חטאם של אנשי סדום אינו חטא הנובע מחולשות אנושיות ומדפוסי התנהגות אנושיים טבעיים. חטאם של הסדומיים חורג מן הטבע האנושי, שהרי האדם נברא גם עם יצר טוב, ומידת הרחמים אף היא מטבעו. בסדום התפתחה תרבות שביטלה את מידת החסד והרחמים לגמרי. לכן אי אפשר לגונן עליהם בטענת "יצר לב האדם רע מנעוריו" (שם). אנשי סדום השחיתו הרבה מעבר לכך. לא היצר הטבעי והפראי פועל כאן, אלא השחתה מופרזת מכוונת ומחושבת המונעת מכפירה גמורה:"אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב" (תהלים י"ד, א)

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'תורת אמך' בהוצאת מגיד