הסכנה שבנסים

 
בתחילת פרקנו אומר הקב"ה למשה: "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי ה' לא נודעתי להם" (ג). הפסוק הזה קשה מאוד להבנה: הרי הקב"ה התגלה לאבות פעמים רבות בשם ה'! על כן ביארו כל המפרשים, שאין הכוונה כאן לשם שבו השתמש הקב"ה, אלא למידה ממידותיו שלא באה לידי ביטוי ביחסיו עם האבות. הרמב"ן הציע שלאבות לא עשה ה' נסים גלויים, אלא רק נסים נסתרים, שלא חרגו ממנהגו של העולם; אך עתה, ביציאת מצרים, עומד ה' לעשות נסים גלויים.

רבי יהודה הלוי הסביר שהאבות לא נזקקו לנסים גלויים, מפני שאמונתם בקב"ה הייתה איתנה ומושרשת (ספר הכוזרי, מאמר שני, ב). כלומר: יש כאן ביקורת על בני ישראל היושבים במצרים, שנזקקו לנסים כדי להאמין. נראה שמי שצריך נסים גלויים כדי להאמין, יש מקום לחשוש שגם לאחר שיראה את הנסים הללו ויתחיל להאמין, אמונתו תהיה גרועה ורופפת.

באמונה שמבוססת על נסים תמיד גלום ספק מסוים, שמא מדובר בלהטוט ובאשליה. אך לא רק משום כך אמונה כזו היא בעייתית. אמונה המבוססת על נסים מתמקדת בהיבט מסוים מאוד של הקב"ה - עוצמתו המרובה. אדם שמתחיל להאמין בגלל נסים, רואה את הקב"ה רק כשליט רב עוצמה, או כמין קוסם-על. הוא נתפס להיבט ספציפי של הא-ל, ורואה בו חזות הכל. אמונה אמיתית מבוססת על הכרה פנימית בקיומו האמיתי, המוחלט, השלם והנצחי של הקב"ה.

בדברים אלו גלומה אזהרה לדורות. מי שמנסה לכונן אמונה בה' על בסיס תעמולה שטחית, מופתים וקסמים וכיוצא באלו - משלם מחיר כבד: גם אם הוא מצליח לשכנע, אמונה כזו היא שטחית, ילדותית ורדודה, וספק האם תחזיק מעמד לאורך זמן.

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשות' בהוצאת מעליות