הסיבה לכל הבעיות

חגי הוא הנביא הראשון משלושת נביאי הבית השני – חגי זכריה ומלאכי, המכונים בפי חז"ל 'נביאים האחרונים'. נבואות חגי הכלולות בספר נאמרו כולן בשנת שתים לדריוש, שמונה עשרה שנה לאחר הצהרת כורש (520 לפנה"ס), בפרק זמן קצר ביותר של כארבעה חודשים (א' אלול עד כ"ד בכסליו).

הנבואות סובבות בעיקר סביב בניין בית המקדש השני. התמונה העולה מנבואות חגי משרטטת מצב עגום הנובע מהפער שבין החזון הגדול והציפיה לגאולה שהלהיבו את שבי ציון ששבו לארצם לאחר גלות בבל, לבין המציאות הקשה שעמה התמודדו בפועל. חגי מתמודד עם בעיית היאוש וחוסר המוטיבציה בעם לבניית המקדש, ומבקש להפיח בו תקווה ורצון למרות המציאות הקשה השוררת בארץ. נבואותיו פונות לעם ולמנהיגיו – זרובבל בן שאלתיאל, הפחה מטעם השלטון הפרסי, ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול.

'הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בּאֹ עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת' (א',ב) בנבואתו הראשונה מתמודד חגי הנביא עם הבעיה הראשונה בדרך לבניית המקדש.

1. עיינו בדברי הנביא ובדקו מהו שורש טענת העם כנגד בניית המקדש בעת הנוכחית? (ראו בייחוד פסוקים ד, ו, ט).

2. כיצד מתמודד הנביא עם טענה זו ומהפך אותה? היעזרו בהתייחסות למילה 'עת' בדברי העם (ב) ובדברי הנביא (ד) ושימו לב לשימוש הדו-משמעי במילה 'בית' המופיעה שבע פעמים בנבואה (בייחוד פסוקים ד, ט). ראו גם את דברי רש"י: 'כל זה בשביל חורבן ביתי הוא. והבא מעט - בעון בכורים שבטלו. אכול ואין לשבעה - בעון ביטול מנחות. שתו ואין לשכרה - שניטל טעם היין לפי שבטלו הנסכים. לבוש ואין לחום לו - בעון בגדי כהונה שבטלו'. מצודות: 'וארצה בו - עם כי יהיה קטן אהיה מרוצה בו ואתכבד על ידו'.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"