כשיחזקאל מזכיר את המשוואה "פגריכם" = "פגרי גילוליכם" - הכול יודעים למה הוא מתכוון. את נבואתו בפרקנו מבסס יחזקאל על התוכחה הקשה מספר ויקרא וכשזו משתלבת עם מאורעות היסטוריים המוכרים לו ולשומעיו - הכל מבינים מה עתיד לקרות.
המלחמה כנגד עבודת הבמות עוברת כחוט השני למין התוכחה בספר ויקרא ועד לדברי הנביאים. התורה מתארת את מה שיקרה לבמות ולעובדי הבמות: "והשמדתי את במתיכם, והכרתי את חמניכם, ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם, וגעלה נפשי אתכם" (ויקרא כ"ו, ל)
"ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם" - מיהם פגריכם, ומיהם פגרי גילוליכם? פגריכם - מובנו ידוע. דרך לזלזל במת היא לכנותו "פגר". ומיהם פגרי גילוליכם? כאן יש משחק מילים: גילוליכם - הם כמובן פולחנות העבודה הזרה. אלילים אלה אינם חיים. ולכן גם הם "פגרים". והתורה מחברת את שני הפגרים גם יחד: פגריכם אתם ופגרי גילוליכם יתמזגו לאחד, למין הילולת מוות בה העובד והנעבד נכרתים גם יחד.
יחזקאל לוקח פסוק קשה זה מפרשת בחוקתי, והוא מרחיב אותו ומתאר אותו תיאור פלסטי. אבל הוא עושה זאת על בסיס מאורעות היסטוריים, המוכרים לו, ומוכרים גם לשומעיו.
ירבעם בנה מזבח בבית אל, כדי להרחיק את העם מעבודת האלוקים בירושלים. ואיש אלהים בא מיהודה לבית אל, וקורא באזני ירבעם העסוק בפולחן הקרבה על המזבח שבנה:
"מזבח מזבח, כה אמר ה', הנה בן נולד לבית דוד, יאשיהו שמו, וזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך, ועצמות אדם ישרפו עליך" (מלכים א י"ג, ב).
ועוברות שנים, ויאשיהו מקבל את השלטון, והוא פונה לטהר את הארץ מפולחנות עבודה זרה:
"ושבר את המצבות, ויכרות את האשרים, וימלא את מקומם עצמות אדם... ויפן יאשיהו וירא את הקברים אשר שם בהר, וישלח ויקח את העצמות מן הקברים, וישרוף על המזבח, ויטמאהו, כדבר ה' אשר קרא איש האלהים אשר קרא את הדברים האלה... ויזבח את כל כהני הבמות אשר שם על המזבחות וישרף את עצמות אדם עליהם וישב ירושלם" (מלכים ב כ"ג, יד-כ).
האם הקברים שהיו ליד המצבות היו שם במקרה, או שהם חלק מן הפולחן? איני יודע. אבל רבי יוסף אלבו, בספר העיקרים (ג ח), משער השערה מעניינת. הוא שואל מה הקשר שבין הפולחן הנוצרי לבין הקברים? מדוע הכנסיות משמשות גם מקום קבורה? מדוע חצר הכנסייה הוא גם בית קברות מטופח? והוא משיב כי דבר זה מקורו בהשפעות אליליות על הנצרות. עבודת האלילים כללה בחובה פולחני מוות: סגידה למתים, לינה בבית הקברות, דרישה את המתים והעלאה באוב.
על רקע כל זה מדבר יחזקאל. כשהוא מזכיר את המשוואה "פגריכם" = "פגרי גילוליכם" - הכול יודעים למה הוא מתכוון. ואכן, יחזקאל מזכיר את התוכחה, וכשהיא משתלבת בתיאורי ספר מלכים על חורבן מזבחו של ירבעם בן נבט - הכל מבינים מה עתיד לקרות.
פולחן עבודה זרה הופך מדרישה אל המתים, לפולחן בו העובדים הם הם המתים. יחזקאל מתאר התפוררות כללית, אפוקליפסה בלתי ניתנת להבנה - וכל זאת כדי להרתיע את העם מפני הצפוי לו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת