ספר במדבר מגלה את קו האופי של ההיסטוריה היהודית. "במדבר": רחוק מכל מקום יישוב, מכל אפשרות לכונן ציוויליזציה יציבה, בתנאים קשים, שם למדו בני ישראל להשלים עם מציאות חלקית ובעייתית ולשרוד עם מה שיש.
היהדות הצליחה לשרוד במגוון מצבים שונים ומשונים, בקור ובחום, באור ובחושך. יש ליהדות חזון אוטופי של קיום מושלם בציון, כשבית המקדש עומד על תלו, כוהנים בעבודתם ולוויים בשירם ובזמרם. אך היא שרדה גם באין ספור מצבים קשים, הרחוקים מהחזון הזה כרחוק מזרח ממערב.
ספר במדבר מגלה לראשונה את קו האופי הזה של ההיסטוריה היהודית. "במדבר": רחוק מכל מקום יישוב, מכל אפשרות לכונן ציוויליזציה חומרית יציבה. בנדודים מתמשכים, בתנאים קשים. כאן התחילו בני ישראל להתרגל לחיים בתנאים לא מושלמים. בני ישראל למדו במדבר סיני להשלים גם עם מציאות חלקית ובעייתית, שלא תמיד מוצאת חן בעיניהם, ולעשות בה את המיטב. החיים לא תמיד מספקים לך את האופציה האופטימלית; צריך ללמוד לשרוד עם מה שיש. היהדות ההיסטורית הפנימה את המסר הזה.
פרשת במדבר מתארת, בין היתר, את הטכניקה של נשיאת המשכן בשעת המסעות. בהקשר זה, מעניין לציין דין מיוחד המתייחס לארון העדות: אסור להסיר מהארון את המוטות ("הבדים") שבהם נושאים אותו. רש"ר הירש לומד מכאן יסוד חשוב:
"בדי הארון מסמלים את הייעוד ואת התפקיד: לשאת את הארון ואת תוכנו, בשעת הצורך, גם מעבר לגבולות מקום עמידתם הנוכחית..." (רש"ר הירש, שמות כ"ה, טו).
גם כאשר הארון יושב בנחת ובבטחה בקודש הקודשים, הוא מוכן תמיד לנסיעה מיידית. האיסור להסיר את בדי הארון מלמד אותנו על מוכנותה של התורה להתמודד עם מסעות ארוכים, עם תנאים שונים ומשונים, עם מצבי לחץ ומצוקה.
ספר במדבר הוא המפתח להתמודדות עם מציאות היסטורית בעייתית. זהו ספרו של משה מחנך העם, המנסה, במשך ארבעים שנה, להפוך עם של עבדים בני העולם האלילי, לעם של בני חורין עובדי ה'. לאורך נדודיהם, מסעיהם ומלחמותיהם, מתנסים בני ישראל שוב ושוב בצורך לחיות את דבר ה' במציאות חלקית, פגומה ומשתנה. רק כך, "במדבר", מנחיל להם משה את דרך ה'.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'פרשות' בהוצאת מעליות