הכרת הטוב

שאול ובניו יוצאים למלחמה מול הפלשתים היושבים בהר, מלחמה שכנראה לא ישובו ממנה. כך נתבשר שאול מפי שמואל ואף על פי כן לא נמנע מלצאת למלחמה כדי שלא תיפול רוחם של ישראל בקרבם.
שאול חשש שישבו אותו ובכך ישפילו את כבודם של ישראל ויכניסו מורך בלבב הלוחמים על כן הוא בוחר להרוג עצמו כדי שלכל היותר תיפול גופתו בידיהם. כך הוא ונושא כליו בוחרים לעשות.
למחרת הפלשתים פושטים על שדה הקרב ומגלים את גופותיהם. הם מתעללים בגופתו ומבזים אותו לעיני כל פלשתים. ראשו נשלח ועובר בכל ערי פלשתים וגופו נתלה על חומת העיר בית שאן.
אנשי ישראל שמגלים זאת נסים על נפשם ועוזבים את הערים וכיוון שנכנס מורך בלבבם הם לא טורחים ללכת ולהציל את כבודו האבוד של מלכם מחשש לחייהם. היחידים שלא חששו מכך היו אנשי יבש גלעד. מדוע דווקא הם מצאו לנכון לגאול את כבודו האבוד של מלך ישראל ולהביא לקבורה את גוויתו ואת גוויות בניו?
אנשי יבש מתגוררים בעבר הירדן המזרחי ולא היו בשלב זה קרבן להתעללות הפלשתית, אולם זוכרים הם את מעשי הגבורה של שאול בעת שהם היו במצוקה בגלל נחש העמוני (י"א). כיצד הוא כינס את כל ישראל עבורם והציל אותם מההשפלה אותה ביקש נחש העמוני לעשות להם. כעת הגיע זמנם להשיב טובה תחת טובה לשאול ולזרעו ולפחות לדאוג לכבודו במותו אם לא בחייו.