מבלעם אנו לומדים עין רעה מהי וכיצד ניתן לתפוס את כל הנקודות האפלות שבמציאות ולהעצים אותן. אימוץ העין הטובה מצליח לגייר אפילו את הרע ולהפוך אותו מקללה לברכה. הכל בעיני המתבונן.
הרעיון היסודי של 'הכל בעיני המתבונן' היה ידוע לחכמינו הרבה שנים לפני קאנט ולפני פוקו. הם לימדו אותנו את המשמעות העמוקה של ה'עין הטובה' ואת ההבדל בינה ובין ה'עין הרעה'. עיניים אלו אינן מתארות את המציאות האובייקטיבית כי אם את ההכרעה הסובייקטיבית של האדם. האפשרות לבחור בין שתי העיניים היא חלק מצלם אלוקים של האדם. יכול האדם לבחור בעין הטובה, ואז להתבונן במידת החסד על המציאות, ולשפוט את הסובבים אותו בעין טובה ומאירה. יכול אדם לבחור בעין הרעה, ולהפיץ רוע ושלילה בכל דבר בו הוא מתבונן.
הבחירה בעין הטובה מביאה ברכה מרובה בעולם. בראש ובראשונה היא יוצרת את דמותו של המתבונן עצמו. האדם המסגל לעצמו את העין הטובה הופך בעצמו להיות מאיר ומתקן, ורוכש לעצמו חווית חיים חיובית עמוקה. לא זו בלבד, אלא שהתבוננות זו משפיעה אף על המציאות עצמה. פעמים שהיסוד הגדול של "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי כ"ז, יט) מביא לכך שהעין הטובה מדביקה גם את הסובבים את האדם. הם חשים כי נותנים בהם אמון וכי רואים את כישרונותיהם ורצונם הטוב, והדבר מחזק בהם את הרצון לממש כישרונות אלה ולהביאם לידי ביטוי.
חילופיהם של כל אלה בעין הרעה. זו מנסה להציע פרשנות אחרת למציאות האובייקטיבית. זו למעשה העין של הקללה. על אף העובדה שכוונתו הראשונית של בלעם אינה כתובה כלל בתורה, אנו מסוגלים לשער מה הוא ביקש לומר ומה הייתה מגמת קללתו. השערה זו מבוססת על ההנחה שהפסוקים שאנו קוראים בתורה הם הפיכת הקללה לברכה, ואם כן אין לנו אלא להפוך אותם בחזרה, ולהבין מתוכם מה הייתה כוונתו.
בלעם הרשע נותר על כנו כמלמד הגדול של דמות האדם מישראל - "בהפוך". ממה שעשה וממה שאירע לו אנו למדים על היכולת לאמץ נקודת מבט אחרת לחלוטין. המורה הגדול שלנו לכך היה אברהם אבינו שהיה בעל העין הטובה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול