החודש השביעי - סוף שהוא גם התחלה

החודש הראשון בלוח השנה היהודי הוא חודש ניסן, זאת בשל חשיבותו ההיסטורית: זהו החודש שבו יצאנו ממצרים, ובו אנו מציינים את היום שבו התחילה ההיסטוריה שלנו כעם. אך רוב חגי ישראל מצוינים דווקא בתשרי, החודש השביעי ליציאת מצרים. בחודש זה יש ארבעה חגים, אחד בכל שבוע – ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות ושמיני עצרת; הקשר בין קדושת החודש השביעי לבין החגים שבו מתבטא גם בשימוש החוזר במונח ׳שבתון׳ בתיאור חגי תשרי, שלא כמו בתיאור החגים האחרים.

מעמדו המיוחד של חודש תשרי נובע ממרכזיותו של המספר שבע ביהדות. השביעי הוא המקודש. היום השביעי מקודש כשבת לה׳, השנה השביעית מקודשת כשבת לארץ, וגם החודש השביעי הוא חודש מקודש.

ההשוואה בין החודש השביעי לבין השבת ושנת השמיטה נראית משונה במבט ראשון. השבת מציינת את סוף השבוע, השמיטה היא סיומו של מחזור חקלאי, ואילו החודש השביעי נמצא באמצע שנה בת שנים־עשר חודשים. נראה שההסבר לכך נעוץ במבנה המעגלי של השנה. הנקודה הרחוקה ביותר מתחילת השנה היא היום האמצעי דווקא, היום הראשון של החודש השביעי. החודש השביעי הוא הרחוק ביותר מהחודש הראשון שבו יצאנו ממצרים ובכך הוא המבטא את סוף תהליך יציאת מצרים.

סיבה נוספת לייחודו של חודש תשרי היא העובדה שבחודש זה, על פי השיטה הרווחת בחז״ל, נברא העולם. בארץ ישראל מתחדש הגשם בכל שנה בחודש תשרי, בדומה לאירוע המכונן והראשוני של האד שנפל על פני האדמה והרווה את צמאונה, ״וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה״ (בראשית ב', ו; ראש השנה יא ע״א).

מבחינת ההיסטוריה של ישראל מייצג תשרי את הסוף, ואילו מבחינת הקוסמוס הוא מייצג את ההתחלה. שני הפנים של החודש באים לידי ביטוי גם בתוכנם של החגים.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'להתעורר ליום חדש: קריאה מתחדשת של התורה ושל החיים' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר