"וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ', יז)
לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) שמות פרשת פקודי פרק מ
ויהי בחדש הראשון -
זה ניסן, שנאמר "ראשון הוא לכם" (שמות י"ב, ב),
חדש שבו נתבשר אברהם אבינו ביצחק,
וחדש שבו נגאלו ישראל ממצרים,
חדש שבו עתידין ליגאל.
אמרו רבותינו ז"ל שבעת ימי המלואים היה קודם ראש חדש ניסן,
שבעשרים ושנים באדר התחילו להקים המשכן,
והיה משה רבינו מעמידו בכל יום ואוכלים שם קדשים,
וחוזר ומפרקו כל שבעה,
ביום השמיני שהוא ראש חדש ניסן העמידו ולא פרקו.
תנא: אותו היום נטל עשר עטרות,
ראשון למעשה בראשית,
ראשון לחדשים,
ראשון לכהונה,
ראשון לעבודה,
ראשון לירידת אש מן השמים,
ראשון לשכון שכינה בישראל,
ראשון לברך את ישראל,
ראשון לאכילת קדשים,
ראשון לנשיאים,
ראשון לאיסור הבמות,
כדברי האומרים "ביום השמיני קרא משה" (ויקרא ט', א) זה ראש חדש ניסן,
ואותו היום היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו שמים וארץ,
כתיב הכא [=כאן] ביום החדש הראשון, וכתיב התם "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" (בראשית א', ה).
לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) - לקח טוב הוא ילקוט מדרשי שחיבר ר' טוביה בן אליעזר במאה ה-11 ביוון. הילקוט מרכז מדרשי חז"ל בהלכה ובאגדה לפי סדר הפסוקים לחמשת חומשי התורה והמגילות וכן פירושים של מחבר הילקוט על דרך הפשט והדרש. בדפוס הראשון של הילקוט, ובעקבותיו, הוא כונה בטעות בשם "פסיקתא זוטרתא". הדרשות בילקוט מעובדות ומתורגמות מארמית, יוונית ולטינית לעברית. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)