הזמנה להתבונן

איוב עומד מול רעיו ומתאר את גדולתו של האל: "הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָיו וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּוֹ וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן" (יד). המדרש ממשיך את דבריו והופך אותם לדרישה מהאדם:

אמר ר' הונא: כל מה שאת רואה קצות דרכיו שלהקב"ה הן - "הן אלה קצות דרכיו",
"ומה שמץ דבר נשמע בו" - מה שימצא נשמע בו...
"אין מתבונן" אין כתיב כאן אלא "מי יתבונן" הפיקחים יודעים רימוזו והגיונו.
(בראשית רבה פרשה יב, ב)

ראשיתו של המדרש בהסבר שהעולם הוא הביטוי לחלק קטן מדרכיו של האל - קצות דרכיו. והוא ממשיך בקביעה שמה שיש בעולם (=מה שימצא) משמיע את דרכו של האל.

המדרש מסיים בקריאה של המילים "מי יתבונן". הפסוק, מפרש המדרש, לא אומר שלא ניתן להתבונן בגבורותיו מפני שזה למעלה מיכולת האדם. המילים "מי יתבונן" רומזות שדווקא יש מי שיכול להתבונן, ומיהו? הפיקח שמביט ויודע את הרמזים ומבין את ההיגיון העולה מכך.

המבט על הטבע מאז ומעולם היה נקודת שיא בעולמו של המאמין - הגודל והכוח שמתחבר לעוצמתו של האל. איוב והמדרש מפנים את מבטנו לשם ואומרים - בואו תביטו ותבינו את הדרך והרמזים הטמונים בה.

באדיבות אתר 929