במזמור ל"ט המשורר מתחיל לשתף בהרהורים שעלו בו מתוך שתיקתו. תחושתו העיקרית היא ריקנות ואפסות של האדם: "הבל כל אדם" (ו). למרות תחושת הייאוש המשורר מעוניין להתקדם. במהלך השיעור נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמור ל"ח הסמוך לו ובקשרים שבינו לבין ספרי איוב וקהלת.
מתוך "אתר תהילים" של ד"ר בנימין גזונדהייט