השוואת תיאור מותו של שאול המופיע בפרקנו עם המסופר בשמואל א פרק ל"א מגלה מספר סתירות. בראש ובראשונה נשאלת השאלה האם שאול התאבד או נרצח? פתרון החידה הופך מרתק לאור זיהויו של רבי יצחק במדרש את הנער העמלקי עם דואג האדומי, יד ימינו של שאול.
הפער העולה מהתיאורים השונים של מותו של שאול בשמואל א פרק ל"א ובשמואל ב פרק א', מצריך בירור:
1. בפרק ל"א נכתב ששאול מת מיד לאחר שנפל על חרבו, ואילו בפרק א' אנו שומעים שאף לאחר שנפל על חניתו היה עדיין לשאול את הכוח לקרוא לאדם שעבר במקום ולשאול אותו שאלות.
2. בתיאור הראשון שאול ירא מן המורים בקשת, ואילו בשני ירא מן הפרשים.
3. בתיאור הראשון שאול נופל על חרבו, ובשני על חניתו.
4. בתיאור הראשון שאול מת יחד עם נושא כליו, ובשני אין זכר לנושא הכלים.
נראה שרק הסיפור הראשון הוא הנכון, והוא זה שקרה באמת. הסיפור השני, זה המתואר בפיו של הגר העמלקי, הוא סיפור שהומצא כחנופה לאוזנו של דוד, המוגשת לו כמנחה יחד עם הנזר והאצעדה, ועם אזכור מעמד המבשר מתחילת הספר.
רבי יצחק במדרש פסיקתא דרב כהנא (זכור פסקא ג טז), מזהה את הגר העמלקי עם דואג האדומי, מי שהיה יד ימינו של שאול, המנסה כעת לשרת את האדון החדש ולזכות באמונו על ידי הגשת סממני המלוכה של האדון הקודם. בתוך מארג השקר והחנופה של דואג נשתלים רמזים רבים, האמורים להיות נעימים לאוזנו של דוד מצד אחד, ומצד שני להגן על דואג עצמו מן הדין. השקר ארוג היטב, והתחפושת מושלמת; כל פרט שעלול לחשוף את התרמית מושמט.
נדמה שניתן להמשיך את כיוונו של רבי יצחק ולטעון שלסיפור הזה שבפי דואג קדמה גם בגידה נוראה בשדה הקרב, שהותירה את המלך חשוף לבדו, כשרק נושא כליו איתו, ואילו דואג מסתתר, צופה בכול מרחוק ומתכנן כבר את המהלך הבא, שמתחיל מיד לאחר מות שאול, בהפשטת גופתו ובנטילת סממני המלך שעליו. הוכיח סופו של דואג על תחילתו, שמעולם לא הייתה כוונתו לטובת שאול, אלא כל מניעיו נבעו משנאה, מקנאה ומתחרות.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות כתב העת 'מגדים' בהוצאת תבונות