הארץ רוצה!

"אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ" (לד) - 

בכל המקרא, ה' הוא הרוצה, ופירוש ה"רצון" הוא נחת רוח, פיוס, או 'להיות מעוניין ב...'. והנה בפסוק זה, הארץ היא הרוצה. מה משמעות רצונה של הארץ? האם הארץ, הקרקע הדוממת, יכולה לרצות משהו? או להתרצות, להתפייס?

ברור שאיננו יכולים לראות את הארץ כאילו היא צריכה שיפייסו אותה כמו שבדרך כלל ה' הוא הרוצה. נראה, שזו הסיבה שרש"י הפך כאן את משמעות הפסוק, ובמקום לומר שהארץ היא המתרצה רש"י מסביר שהיא המפייסת את ה'. אך אם נרצה להישאר צמודים למשמעות המקראית המקובלת של המלה נצטרך לבחור בכוון אחר.

הארץ רוצה, כלומר יש לה מעמד עצמי והיא לא רק גורם סביל, קרקע דוממת שעליה יושב עם ישראל ובאדמתה הוא יכול לקיים מצוות רבות. למעשה, הארץ היא צד בברית בין ה' לישראל. לכן היא יכולה לתבוע את מילוי ההתחייבות של ישראל, והם צריכים לפייס אותה על אי מילוי ההתחייבות.

אנו רגילים לחשוב שהברית היא דו צדדית - ה' מצד אחד וישראל מצד שני. אך ייתכן שצריך לראות כאן ברית משולשת, ובה כביכול הארץ מהווה צד נוסף. היותה צד בברית מסביר את ההתחייבויות המוטלות עליה, לתת פריה בעתו, ולהפך, את יכולתה לא לעשות כן אם ישראל מפירים את הברית.

התורה אמנם לא הזכירה בפירוש שיש ברית עם הארץ, כדי לא לתת פתח למינים לרדות ולייחס לארץ כוחות עצמיים כמו שהאמינו עובדי האלילים, אך היא מרמזת על כך שיש ברית עם הארץ ומבליטה בכך את מעמדה המיוחד. לכן מקדישה התורה תשומת לב לגורלה של הארץ עקב חטאי העם, הארץ תהיה שוממה והיא תסבול ותיענש, מלבד בני ישראל שייענשו. 

ייחודה של הארץ איננו נובע רק מהיותה מקום השכינה, אלא ייחודה נובע מהיותה שותפה בברית שכרת ה' עם ישראל ועם הארץ.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון