האחר הוא המראָה שלך

האדם שלוקה בצרעת חווה על בשרו, פשוטו כמשמעו, את החוויה שהוא עולל לאחרים. דיבורו על הזולת גרם לאנשים לסלוד ממנו, סלידה שהוא עצמו חווה כעת. הצרעת גורמת לסביבתו הקרובה של המצורע להתרחק ממנו, הן בגלל מראהו החיצוני – גופו מכוסה צרעת, שערו פרוע ובגדיו קרועים (כפי שנדרש ממנו בפרקנו בפס' מה); והן בגלל חטאו, שהרי כולם יודעים מדוע לקה בצרעת.

המצורע צריך להכריז על עצמו ׳טמא טמא׳ (שם). השל״ה מסביר את פשר הדבר – במקום לחפש את החסרונות בזולתו, המצורע נדרש לראות את החסרונות בעצמו. יכולתו של המצורע להכיר בחסרונותיו היא חיונית כדי לאפשר לו להכיל את חסרונותיו של הזולת. כשאדם חי במודעות שהוא עצמו אינו מושלם, הוא יגלה יותר אמפתיה כלפי זולתו ויוכל להכיל את מגבלותיו.

כך הסביר הבעל שם טוב את המשנה ״כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו״ (נגעים ב, ה). על פי הפשט, המשנה קובעת שכל אדם צריך עין מן החוץ שתבהיר לו במה הוא לוקה. אך הבעש״ט מבקש להביע רעיון עמוק הרבה יותר, הקשור ליכולת שלנו לתפוס את המציאות. לדבריו, כל נגע שאדם מסוגל לראות בחוץ הוא ׳מנגעי עצמו׳. כל דבר שאנו תופסים במציאות שסביבנו הוא השתקפות של התובנות שלנו על המציאות ועל העולם. גם ביקורת שלנו על הזולת מעידה בראש ובראשונה עלינו כמבקרים. אדם רואה בזולתו חיסרון שהוא עצמו לוקה בו, ״כל הפוסל במומו פוסל״ (קדושין ע ע״ב).

תובנה זו מעניקה לנו כלי עוצמתי להבנה עצמית: רוצה אתה ללמוד על עצמך, בחן את ההתבוננות שלך על סביבתך: אם אתה רואה את הטוב שבזולת, אדם טוב אתה; אם אתה רואה חסרונות, אדם חסר אתה. יתר על כן: אם אתה רואה אדם גונב מזולתו – הסתכל בעצמך עד כמה מקפיד אתה ברכוש הזולת. אם אתה רואה אדם משקר, בדוק עצמך עד כמה מקפיד אתה על דבר אמת. מבט שכזה מלמד אותנו לחוש ענווה לנוכח חסרונותיו של הזולת, במקום להתנשא עליו.

תהליך ההיטהרות מהצרעת כרוך בהתבודדות: ״כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ״ (מו). הבדידות הכפויה תגרום למצורע להתגעגע לאחרים. הוא ירגיש בחסרונם ולא יקבל אותם כמובנים מאליהם. לאחר מכן ישוב לחברה כשהוא בוחן אותה מנקודת מבט חיובית יותר.

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'להתעורר ליום חדש: קריאה מתחדשת של התורה ושל החיים' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר