גם מלך צריך איזונים

"גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלַ‍ִם
הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ
צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא
עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת" (ט).

המלך שמתאר זכריה שונה מהותית מכל המלכים שאנחנו מכירים. כאשר שמואל מאיים על העם במשפט המלך, הוא אומר להם: "אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ" (שמואל א ח', יא), חלק מתיאור גדולתו של שלמה כולל פירוט של כמות הסוסים שהיתה לו (מלכים א ה', ו), וברור שעצם הרכיבה על סוסים והבעלות עליהם מבטאת כוח, שלטון, סמכות ושררה.

מדוע אם כן מבטיח זכריה שהמלך שה' ישלח יהיה עני (עניו, או באמת עני מרוד?) וירכב על חמור? האם באמת אנחנו רוצים מנהיג חלש? עני? רוכב על חמור? אפשר להנהיג כך עם? מדינה?
כנראה שהכול שאלה של מינונים.

בתקופת הבית הראשון היו בממלכת יהודה וישראל מלכים רבים שרכבו על סוסים. מלכים עשירים, בני עשירים, שעשו מאמצים גדולים להיות חזקים ולהיראות חזקים. הם לא היו עניים וגם לא ענווים.
כולנו יודעים איך זה נגמר.

זכריה מציע כאן אלטרנטיבה: לא עוד "מנהיג חזק", לא עוד "מלך גדול שעושה לו מרכבה וסוסים ואנשים רצים לפניו". מנהיג שהוא אחד מהעם, עני, צנוע, רוכב על חמור.
האם זה קרה במציאות? ספק.
האם זה יכול לקרות? ספק גדול.
אם כן, מה מטרת דבריו של זכריה?

אולי הוא בא ללמד אותנו שצריך איזונים, אפילו בכוחו, בגדולתו ובעוצמתו של המלך. ויש יתרונות גם למלך שיהיה "עני ורוכב על חמור".

באדיבות אתר 929