עוצמתו המיוחדת של אליהו הנביא נדרשת לעם ישראל בתהליך הגאולה.
אליהו מופיע בספר מלכים בתור קנאי "קנא קנאתי לה' א-לקי צבאו-ת כי עזבו בריתך בני ישראל" (מלכים א י"ט, יד, וכך מצטיירת דמותו בספר מלכים, וכך בדברי הימים ב כ"א). אולם, בספר מלאכי (ג', כב-כד) מופיעה לנו דמות אחרת לגמרי "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם...".
הזוהר (לך לך, ח"א, צג. ומעין זאת בפרקי דרבי אליעזר, פרק כ"ט) רואה בכך תיקון לאליהו. אליהו בקנאתו, לא מת, אלא נדרש כעת להפוך את קנאותו לאהבה. אליהו הוא זה שיבוא וילמד זכות בכל ברית מילה (שם), אליהו הוא זה שיבוא במוצאי שבת ויכתוב זכויותינו - "דבמוצאי שבת יושב אליהו ז"ל תחת עץ החיים, וכותב זכויות של שומרי שבת" (שו"ת מהר"ש דף לח:).
הרב קוק כתב שיר למוצאי שבת ("ישמח לבי") ובו הוא מוסיף נדבך לביאור העניין: "לְעֵת יָקִיץ אַרְיֵה וְלָבִיא, וֵאלֹהֵי אָבִי לִי יָבִיא, אֶת אֲלִיָּהוּ הַנָּבִיא". אליהו מבשר גאולה של "לעת יקיץ אריה ולביא". גאולה זו הוזכרה אצל יעקב (בראשית מ"ט, ט): "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ". כאן מתוארת גאולה של עוצמה, של "אריה ולביא". עם ישראל, שהיה עד כה חלש, יקבל עוצמה ויתמלא גבורה – יקבל כוחות של אריה ולביא.
לפתע מתברר, שאליהו בהופעתו החדשה איננו רק מתקן את עברו ונהפך לרחמן. אליהו, מסייע לנו בקנאותו, בעוצמתו, ונותן בעם ישראל כוח וגבורה. עם ישראל שעבר שנות גלות, עם ישראל שעבר השפלות ונמיכות קומה, מגיע לגאולה בעוצמה ובעוז. הקב"ה אמנם לא הסכים עם קנאות זו כשהיתה כנגד עם ישראל; אליהו משתמש כעת בקנאות זו, לחיזוק עם ישראל - להביא לעם ישראל עוצמה של גאולה. מצד אחד, אליהו כסבא טוב ונעים המחזק אותנו בכל עת, אך מאידך, כדמות מלאת עוצמה, המובילה את ישראל וממלאת אותם בגבורה!