ברכה לעוסקים בצרכי ציבור

חגי נוזף בעם ישראל על כך שלא בנו את בית המקדש, ומספר להם שהקשיים הכלכליים והחקלאיים שלהם הם תוצאה של העיכוב בבניית המקדש:

"כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם.
עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבְדָה אָמַר ה'.
פָּנֹה אֶל הַרְבֵּה וְהִנֵּה לִמְעָט
וַהֲבֵאתֶם הַבַּיִת וְנָפַחְתִּי בוֹ
יַעַן מֶה נְאֻם ה' צְבָאוֹת?
יַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר הוּא חָרֵב וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ"... (ז-ט)

מה הקשר בין הדברים? האם ה' נוקם בעם ישראל או מעניש אותם על כך שהם לא בונים את בית המקדש? ומהו העונש, לגרום לעולי הארץ למחסור?

ייתכן שכן. אבל ייתכן גם שיש כאן מסר רחב ועמוק יותר על היחס שבין צרכי הפרט לצרכי הציבור. לכאורה, עיסוק של כל אדם ואדם בעבודתו ובפרנסתו אמור להגדיל את התפוקה, כיוון שלא "מתבזבז" זמן וכסף על מבני ציבור, אך חגי מעביר לעם את המסר ההפוך: אם תשקיעו בבניית המקדש, גם היובל שלכם יזכה לברכה.

בפרק ב' יספר חגי לעם שהקדושה לא מדבקת והטומאה כן, כלומר קדושתו של המקדש היא לא הסיבה הישירה לברכה ולשפע הכלכלי. אז מה אם כן הסיבה לברכה? כנראה שעצם העיסוק בצרכי ציבור גורם לאדם לייחס פחות חשיבות לצרכי עצמו, וממילא כל מה שיש לו נראה לו מספק וטוב.

בניית המקדש, כמו עיסוקים חיוביים אחרים בצרכי ציבור, תגרום לברכה, כיוון שהיא תשנה את נקודת המבט של האנשים מנקודת מבט של "הב, הב" לנקודת מבט בה הם מחפשים כיצד ניתן לעזור לכלל, וכתוצאה מכך הם יחושו שיש להם כל טוב.

באדיבות אתר 929