ברית ערבות מואב ממשיכה את ברית סיני

בסוף פרשת משפטים מתוארת כריתת הברית בסיני. שם בונים מזבח ("ויבן מזבח תחת ההר"), ועל המזבח זובחים עולות ושלמים ("ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים"). שני הפרטים הללו מופיעים גם אצלנו. הפרט המעניין הוא ההשוואה הנוספת שבין שתי כריתות הברית: אצלנו הציווי הוא "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת". מוטיב הכתיבה מופיע גם בברית האגנות, בסיני, אולם בהבדל משמעותי: "ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם, ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם". אל מול לוחות האבן בברית סיני ניצבות האבנים במעמד עיבל, ואל מול כתיבת ה' את דברי התורה, מצווה כעת עם ישראל לכתוב את דברי התורה.

לאור כל האמור לעיל, נראה כי הכתוב מבקש להציג את הברית הנוספת שעם ישראל כורת עם ה' כהמשכה של הברית הראשונה, ברית סיני. זהו המשך מחד, אך מאידך, חידוש משמעותי יש בהמשך זה, והוא האקטיביות של עם ישראל בכריתת ברית זו. בברית סיני כתב ה' על לוחות האבן ונתנם לישראל, והם מצדם קיבלו באופן פסיבי והתחייבו לברית; בהשלמת ברית סיני, העם ניצב מול ה' כאקטיבי, וכנכנס להתחייבות הברית מתוך פעילות יזומה.

בשעה שישראל היו במדבר, בנדודיהם אל עבר הארץ שהובטחה להם, טרם היו לעם במלוא מובן המילה. עם מגובש ואוטונומי קיים רק בארץ עם גבולות ברורים, בשעה שהוא מקים את מדינתו. ממילא, התחייבות העם במדבר לקתה בחסר. גם אם התחייבו באופן הכן ביותר, עמידתם הציבורית, הלאומית והממלכתית הייתה חסרה מכיוון שהיו ללא מדינה. כמובן, ערך גדול יש גם לכניסה המיוחדת לברית במדבר, דווקא ללא מדינה, עת העם מקיים תלות מודעת, יום-יומית, בה', אולם עיקר ההתחייבות הנוגעת לבניית אומה המתקנת עצמה לאור ציוויי ה' יכולה להתרחש רק לאחר שהעם נכנס לארץ ולאחר שקיבל את הגדרתו הלאומית השלמה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון