בקשה ונימוקה

"יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ" (פ)

חביב עליי פסוק זה בשל שתי התנועות הקיימות בו: הבקשה הממוקדת והנימוק המוביל למעגל רחב בהרבה.

בחלקו הראשון יש בו בקשה ממוקדת – הוא מבקש את התמימות בחוקיו של הקב"ה. אני שומע בו את האזהרה: יכול אדם להיות תמים ושלם, אך לא בחוקיו של הקב"ה; יכול אדם ללכת בחוקיו של הקב"ה, אך לא להיות תמים ושלם.

הצירוף של "תמים בחוקיך" מייסד תנועה נפשית פנימית של רצון בשלמות, בתוך עולמו של הקב"ה, בתוך חוקיו ומצוותיו, כפירמידה ששורשה בצלם א-לוהים שבכל אדם, ואבן הראשה שלה הוא הנאמנות לחוקיו של הקב"ה; הוא גם מייסד בי תנועה נפשית בחוקיו של הקב"ה מתוך תמימות ושלמות, שכן אפשר שדווקא חוקיו של הקב"ה יהפכו לאדם לסם המוות, אם אינו תמים ושלם.

בחלקו השני יש נימוק: למען לא אבוש. איני רוצה להתבייש. איני רוצה להתבייש מעצמי; איני רוצה להתבייש מהקב"ה; איני רוצה להתבייש מבני אדם.

"רבי אומר, איזוהי דרך ישרה שיבחר לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם" (אבות ב, א). זו תנועת חיים עמוקה המבקשת שלא נחיה חיים של בושה, אלא של היפוכה. בענווה.

באדיבות אתר 929