חלוקת הפרק:
1. פרק ט"ו פס' לג - פרק ט"ז פס' ז: מלכות בעשא על ישראל
2. פס' ח-יד: מלכות אלה בן בעשא
3. פס' טו-כ: מלכות זמרי
4. פס' כא-כח: מלכות עמרי ובניית שומרון
5. פס' כט-לד: מלכות אחאב וחטאיו
 
1. פס' א-ז: מלכות בעשא על ישראל

א. יהוא מתנבא על בעשא במילותיו של אחיה שהתנבא על ירבעם (י"ד, ז-יא). אלא ששם מדובר על מלך שנביא מינה אותו וכאן לא! ואכן לא מצאנו עוד מלכים שנאמר להם "יען אשר הרימותיך" וכו'? מדוע א"כ דווקא בעשא 'זוכה' לניסוח זה? אפשר אולי שזה קשור לעובדה שאומנם הוא לא מונה כמלך על ידי הנביא אך בלא יודעין הוא היה שליח ה' להשמיד את בית ירבעם. אי לכך ברגע שהוא הולך בדרך ירבעם הוא הופך את השליחות שלו לחסרת ערך. אפשרות אחרת היא שאכן הוא מונה על ידי נביא, למרות שזה לא פורש שם.

ב. בסוף פסוק ז נאמר שבעשא נענש גם על כך שהכה את בית ירבעם. האם לא כך היה מצופה ממנו לעשות?! נפגוש תופעה זו גם ביחס ליהוא המלך. יהוא נמשח ע"י נערו של אלישע והשמיד את בית אחאב מתוך תודעה נבואית ברורה (מל"ב ט', ז) ואף על פי כן הושע (א', ד) מדבר על עונש חמור לבית יהוא בעקבות מעשה זה! התשובה בשני המקרים היא שאם החיסול של בית המלך נעשה מתוך מניעים חיוביים הרי שזה בדיוק מה שמצופה. אולם ברגע שהמלך שחיסל את בית המלך הקודם הולך בדרכו של הקודם הרי שריגתו הופכת למיותרת ונחשבת כמו רצח (וראו דבריו של רש"י על אתר).  

2.  פס' ח-יד: מלכות אלה בן בעשא

מה אנחנו יכולים לדעת על נסיבות ההתנקשות באלה? בפסוקים ט-י מתואר מעשה ההתנקשות כאשר המלך נמצא שיכור בתרצה. יש לשים לב שבפסוק טו המתאר את שלטונו הקצר מאוד של זמרי העם חונים בגבתון ושם הם שומעים על חילופי השלטון. זוהי אותה גבתון שנדב בן ירבעם חנה עליה כאשר בעשא קשר עליו כפי שראינו בפרק ט"ו. זאת אומרת שיש כאן מלחמה מתמשכת שלא נגמרה ותוך כדי המלחמה מה עושה המלך? שותה לשכרה בתרצה! חוסר קשר זה בין המלך ובין הלוחמים מסביר את העילה שמצאו כדי להכות את המלך.

3. פס' כא-כח: מלכות עמרי ובניית השומרון

העברת מוקד המלוכה לאזור חדש מבטאת תקופה חדשה ואכן מלכות עמרי החזיקה 50 שנה וזאת בהשוואה לאי היציבות ששרתה במלכות ישראל עד אז. כמו כן בניית העיר שומרון והאזור השאירו רושם רב לדורות רבים בשל חשיבותה. חז"ל שיבחו את מעשיו של עמרי בהקשר זה (סנהדרין דף קב ע"ב). שרידיה של העיר נמצאים בתחום הכפר סבסטיה צפונית לשכם בסמוך לישוב שבי שומרון. גם בניית יריחו בימי בנו, אחאב, קשורה ישירות להתעצמות הממלכה.