בין מתנות כהונה למתנות לויה

בפרק י"ח עוסקת התורה במתנות ישראל ('תרומות ומעשרות') הניתנות לכהנים וללויים. ניתן לשים לב להבדל מהותי בין הכהנים ללויים - באשר לכהנים נאמר: "וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק עוֹלָם" (ח). ה' נותן לכהנים את מה שבעצם מיועד היה להגיע אליו וכמו שמפורש בפסוק יב "כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַה' - לְךָ נְתַתִּים". כך מודגש שוב ושוב גם בפסוקים יג-יט.

אולם באשר לבני לוי לשון הפסוק שונה: "וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לָשֵׂאת חֵטְא לָמוּת" (כא-כב). כאן מדובר על משכורת שהם מקבלים מאת בני ישראל על כך שהם עובדים במקומם.

הבדל זה נובע מאופי השוני של בחירת הכהנים והלויים. הציווי על בחירת הכהנים מופיע בשמות פרק כ"ח, לאחר הציווי המפורט על בניית המשכן, ושם נאמר: "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי..." (א). הכהנים נבחרו מתוך בני ישראל, כקבוצה מיוחדת, לשמש בקודש. הלויים כלל לא מוזכרים כאן.

רק בבמדבר פרק ג' מופיע ציווי על קירוב הלויים כאשר מטרתם היא לעמוד לפני אהרון "ושרתו אותו... ונתתה את הלויים לאהרון ולבניו נתונים נתונים המה לו מאת בני ישראל" (ו-ט). הם נתונים מתוך בני ישראל, כשליחים שלהם, לעזור לכהנים לשמור על המשכן. כך גם מדגישה התורה בבמדבר ח' שם היא מצווה על בני ישראל לסמוך ידיהם על הלווים ולתת אותם לכהנים על מנת שלא יהיה "נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ" (יט).

הרושם המתקבל מהפסוקים הוא שישנו הבדל עקרוני בין הכוהנים ללווים: הכהנים הוקדשו מתוך בני ישראל וקיבלו מעמד עצמאי. אולם הלווים רק נטהרים לקראת עבודתם ובכל מקרה הם רק 'נתונים מתוך בני ישראל' לכהנים ולאוהל מועד.  

על עניין זה כבר עמד כאן ה'אור חיים' (כד) בהסבירו את הצו ללויים להפריש מעשר מן המעשר: "והנה בלוים לא אמר 'אני חלקך' וגו' שאין הלוים זוכים בחלק ה', ולזה גם הם נותנים חלק ה' תרומה מעשר מן המעשר".