"וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם" (בראשית ח', א)
'הזכירה' בנח מפני שהיה צדיק תמים וכרת לו ברית להצילו.
ונח יכלול זרעו אשר אתו שם, ולא הזכירם [=לא הוזכר זרעו בפסוק] כי בזכותו [=של נח] ניצולו.
אבל 'הזכירה' שאמר בחיה ובבהמה אינה בזכות [=בעלי החיים לא נצלו בזכות מעשיהם], שאין בבעלי נפש זכות או חובה זולתי באדם לבדו. אבל ה'זכירה' בהם, כי זכר את דבר קדשו שאמר והיה העולם, והרצון אשר לו בבריאת העולם עלה לפניו ורצה בקיום העולם במינין אשר ברא בו, והנה ראה עתה להוציאם שלא יכלו בתיבה.
ולא הזכיר העוף והשרץ, כי זכירת החיה שוה עמהם.
רמב"ן - רבי משה בן נחמן, נולד בגירונה שבספרד בשנת 1194 ונפטר בארץ ישראל בשנת 1270. שלט בכל מקצועות התורה, וחיבוריו כוללים פירושים לגמרא ולתנ"ך, פסקי הלכה ותשובות, ואף חיבורים בחכמת הקבלה ובמחשבת ישראל. כתב השגות על ספר המצוות של הרמב"ם. בגיל 73 עלה הרמב"ן לארץ ישראל, ביקר בירושלים ובחברון ונפטר בעכו.