ארבעת המצורעים

חלוקת הפרק:
1. פס' א-ב: נבואתו הכפולה של אלישע
2. פס' ג-כ: התגשמות נבואתו של אלישע
 
1. פס' א-ב: נבואתו הכפולה של אלישע

מדוע פתאום מנבא אלישע על סיום המצור? יש שתלו זאת בנאמר בסוף הפרק הקודם: "הנה זאת הרעה מאת ה' מה אוחיל לה' עוד" (ו', לג) שעל פי פרשנים רבים הדובר שם הוא המלך. בתחילת המשפט נראה כי הוא מבין שלא הנביא הוא הגורם אלא ה', ולאחר מכן הוא טוען שכבר ייחל לה' ומה הוא יכול לעשות עוד? למרות התלונה שבדבריו, בסופו של דבר הוא מכיר בה' כאחראי ולכן המצור בא אל סיומו ללמדו שישועת ה' כהרף עין.  

2. פס' ג-כ: התגשמות נבואתו של אלישע

א. מטרתו של הסיפור שלפנינו היא להסביר כיצד התגשמה נבואת אלישע שנאמרה בפסוקים א-ב והתקיימה לבסוף בפסוקים טז-כ. אולם לשם מה יש צורך בסיפור המצורעים? מדוע הכתוב לא תיאר את נס בריחת הארמים בקצרה? נראה שבשורה זו, מפי המצורעים, מלמדת על ישועה מסויגת. אומנם ה' הושיע את שומרון, אך לא מצד הדין אלא מתוך רחמים וב'לית ברירה'. (עוד על פשרה של ישועה בידי מצורעים ניתן לקרוא בפוסט מאת הרב יגאל אריאל)

ב. המצורעים, הנחשבים כמנודים (כצו התורה בויקרא י"ג, מה-מו), יושבים בפתח השער ומחליטים לקחת סיכון בהליכתם למחנה ארם על פני מוות ברעב. כאשר גילו את מנוסת הארמים, הם דאגו לעצמם תחילה לאוכל ושתייה ולאחר מכן גם לקחו לעצמם רכוש, אך אז הם החליטו למהר ולהודיע בשומרון את אשר ארע. אפשר שההתגברות על תאוות הבצע והדאגה העצמית ותחושת האחריות כלפי העיר, הנחשפת במעשיהם, היוותה סיבה נוספת להצלת העיר. בכך מתגלה לעינינו שלמרות הרעב הקשה ולמרות שמדובר על מצורעים, הערבות ההדדית עדיין קיימת.