התנגדותו של ישעיהו לברית עם מראדך בלאדן בן בלאדן היא משום שהוא מתנגד לכל ברית עם עמים זרים. עם ישראל אינו צריך לכרות בריתות, כי כל ברית תסתיים בכך שהמנצח יפגע בישראל. במקום התערבות במאבק בין המעצמות, יש ללכת באור ה' כדי שהשגחת ה' תביא לשינוי המיוחל במציאות.
רוב החוקרים חושבים שעם עליית סנחריב על כס המלכות של אשור (705 לפנה"ס), מראדך שולח אל חזקיהו, בתוך כל עמי האזור שקשר אתם - כדי למוטט את הממלכה האשורית.
והנה להתקשרות זו התנגד ישעיהו התנגדות חריפה. הנביא טוען: אתה צודק, העתיד לבבלים, זאת תהיה מעצמה שולטת, אבל אוי לך מהשתלטות הבבלים: זה שבט אפו של ה' א-להי ישראל וזה שבט אפו של ה' א-להי ישראל. למה לך להשקיע מאמצים כדי לשבור שבט אף זה, כדי שיקום עליך שבט אף זה? מה התועלת בדבר? השיקול המדיני הוא נכון, אבל ההתערבות הפעילה אינה נכונה, לא נכון גובה הלב, המשיאך שאתה יכול להרויח מתוך ההשתתפות במאבק המעצמות. חזקיהו סבר: אם אני יודע שבבל כוח העתיד, למה לי למנוע עזרה ממנו, הלא אחר כך יפקוד עלי את עווני. מאידך, אם לא אתן יד כעת למיגור אשור, מניין לי שאותה מעצמה אכזרית לא תניף אחר כך את חרבה החדה על יהודה? הן זו סכנה מתמדת ומי יחלצנו ממנה?
תשובת הנביא היא: קדוש ישראל, אך אליו תשא עיניך, אין ביכולתך ולא בכוחך בתקופה זו של מעצמות להבטיח עצמך ולחסל את הסכנה כליל, עליך לבטוח בה'. במציאות של תקופת חזקיהו מלמדת הנבואה ומדגישה: יהודה היא בפועל מדינה קטנה, רשאית היא לשאוף לגדולה, לחידוש ימיה כקדם. אך כיצד עושים זאת? לא על-ידי יהירות ולא על-ידי גינונים והליכות של מעצמה, בשעה שאינך מעצמה, אלא על-ידי הליכה ממושכת שיטתית מתמדת באור ה'. מי מקים מעצמות? קדוש ישראל. במקום לעסוק בשבטים ששניהם מכים אותך, עסוק במניפו של השבט, עשה רצונו, לך לקראתו, עד שיחזירך לגדולתך הראשונה. זהו הצד הפוזיטיבי של הלקח הנבואי. אין כאן הטפה לפסיביות, אלא שהאקטיביות בשעה זו צריכה להיות במישור אחר. לא התערבות ישירה במאבק הגדולים. כי אם שינוי עקיף של המציאות על-ידי ההשגחה הא-לוהית.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת