המדריכה מיכל אספה את שערה המתולתל ותחבה אותו לתוך כובע מצחייה לבן. על הכובע היה הדפס קטן שלא יכולתי לראות ממקום מושבי. ניחשתי שהוא תואם לחולצתה שהכריזה: 'בעקבות התנ"ך בעמק יזרעאל'. קודם, באוטובוס, היא לקחה את המיקרופון וביקשה מכולנו ליהנות מנוף העמק, מהשדות הירוקים ומחלקות האדמה המעובדות. "ממש כאן התחולל עוד ניצחון חשוב", אמרה כשהגענו למקום שנקרא 'גן לאומי עין חרוד', "נשב ליד המעיין, וכאן גם נשחק משחק ונאכל ארוחת בוקר". המילים 'מעיין', 'משחק' ו'ארוחת בוקר' הובילו לגל קריאות התלהבות. חצי שעה לאחר הארוחה הצביעה מיכל בחגיגיות על המערה שמאחוריה וקראה: "זאת מערת גדעון!"
רובנו בהינו בה בחוסר הבנה, אך היא לא בזבזה זמן, פתחה את ספר התנ"ך שבידה והחלה בסיפור: "שימו לב, הפעם האויב שלנו אחר. המדיינים, העמלקים ובני קדם פולשים מכיוון המדבר, רכובים על גמלים, ובוזזים את היבול של בני ישראל. הם משחיתים את השדות של עמק יזרעאל ושל עמק בית שאן, ולא משאירים לשבטי האזור שום אפשרות מחיה. המצב הזה נמשך שבע שנים, עד שגדעון בן יואש משתכנע להיות השליח ולצאת למלחמה". נויה, שישבה לידי, הסתירה פיהוק קטן ונשענה על תיק הגב שלה. מיכל דפדפה בספר התנ"ך שבידה: "מי שרוצה יכול לקרוא איך בדיוק שכנע המלאך את גדעון, שהיסס, לצאת למלחמה. רק אציין שמדובר בכמה ניסים מיוחדים..."
אורי הרים את ידו. מאז ההדרכה הקודמת הוא חיפש דרכים להתבלט ולזכות במחמאות נוספות. "אח שלי משרת בגולני", הוא אמר, "בגדוד 13 שהשם שלו הוא גם גדעון. זה קשור?"
"יפה מאוד! מובן שזה קשור", התרגשה מיכל, "דמותו של גדעון משמשת עד היום השראה לצה"ל. ולמה? משום שהקרב שניהל גדעון היה קרב מתוחכם. גדעון השתמש בלוחמה פסיכולוגית ותקף מכיוון בלתי צפוי. הוא ניצח בעזרת 300 לוחמים בלבד".
הפעם אני הצבעתי. "למה רק 300? לא היה מי שיילחם?"
מיכל כמעט ומחאה כפיים לשמע השאלה. "היו אלפים שהתגייסו", השיבה, "אבל גדעון עורך שני מיונים ומשאיר רק 300 לוחמים נועזים. המיון הראשון היה די פשוט, גדעון אומר לכל מי שפוחד מן המלחמה להשכים קום ולחזור לביתו. ואכן עשרים ושניים אלף איש חוזרים, ונותרים עשרת אלפים". היא הסתובבה לאחור: "זה מעיין חרוד, שנובע מתוך המערה", הצביעה, "ופה ערך גדעון את המבחן השני לכל הלוחמים הנותרים, 'מבחן המלקקים'!" כמעט כולם צחקו. גם אני גיחכתי. איזה שם משונה. "המבחן בודק איך שותים הלוחמים מים מן המעיין", חייכה מיכל, "אם הם כורעים על ברכיהם או מובילים את המים אל פיהם בעזרת הידיים. בואו נשחק גם אנחנו משחק ונשחזר את המבחן. מי רוצה לשתות?"
כשראיתי שאורי קופץ על רגליו, החלטתי להתנדב גם אני למשחק, ואפילו שכנעתי את נויה להצטרף. רבע שעה אחר כך, מעט רטובה, חזרתי למקומי ושמעתי את מיכל מספרת: "גדעון בחר במי שהובילו את המים אל פיהם, ואיתם הוא ניצח". שמחתי לגלות שאת המבחן של גדעון כנראה הייתי עוברת...

הסיפור מתוך הדף השבועי להורים וילדים של תנועת מבראשית.
האיור מאת נעמה להב