חלוקת הפרק:
1. פס' א-ב: תגובת איזבל
2. פס' ג-ח: בריחת אליהו והגעתו לחורב
3. פס' ט-יח: דו שיח בין הקב"ה לאליהו
4. פס' יט-כא: הקדשת אלישע

1. פס' א-ב: תגובת איזבל 

לאחר הצלחת המעמד הגדול בכרמל ואף כניעתו של אחאב בפני אליהו, מגיעה תגובתה של איזבל המאיימת על אליהו ולמעשה מוכיחה שהמציאות בבית המלוכה לא תשתנה. אנו למדים מכאן גם על כוחה הגדול של איזבל.

2. פס' ג-ח: בריחת אליהו והגעתו לחורב

א. יושם לב שבתחילה הוא בורח "אל נפשו" (פס' ג) ולאחר מכן הוא שואל את נפשו למות. שתי הסיטואציות השונות מתבטאות גם באזור הגיאוגרפי השונה אליו הוא הולך: תחילה הוא הולך לבאר שבע המסמלת את קצה הארץ, ולאחר מכן הוא הולך למדבר.

ב. התנהגותו של אליהו השואל את נפשו למות מזכירה כמובן את יונה שלאחר מילוי שליחותו מבקש אף הוא למות. המשותף לשניהם הוא אי ההשלמה עם התפקיד הנבואי שהוטל עליהם.  

ג. התיאור בפס' ח מזכיר מאוד את משה רבנו בהר סיני. יש שרצו לפרש השוואה על זו על דרך הניגוד: בעוד שמשה סינגר על ישראל וחיפש את זכותם, אליהו מקטרג עליהם (וכפי שאומרים חז"ל: אליהו תבע את כבוד האב ולא תבע את כבוד הבן).

3. פס' ט-יח: דו שיח בין הקב"ה לאליהו

השאלה העיקרית היא, כמובן, מה פשר הסיטואציה שלפנינו ומדוע הדו שיח בין הקב"ה לאליהו חוזר פעמיים ("מה לך פה אליהו"; ט, יג). מספר מקורות (מדרשים, פרשנים קלאסיים ומודרנים) רואים כאן ויכוח בין ה' לאליהו. אליהו 'מתבצר' בעמדתו שיש לקנא לשם ה' ואילו ה' קובע שאין ללכת באש ובמים אלא ברוח ה'. כאשר אליהו חוזר בפעם השנייה על עמדתו, ה' מצווה אותו למנות את אלישע ולמעשה מחליפו.

4. פס' יט-כא: הקדשת אלישע 

פסוקים אלו כבר מפגישים אותנו עם השוני בין אלישע לאליהו, שוני אליו נחשף ביתר הרחבה בספר מלכים ב. אלישע רוצה להיפרד מהוריו ואילו אליהו דורש התמסרות והתנתקות טוטאלית (על כך ניתן לקרוא עוד בפוסט מאת הרב אלחנן סמט).