עוד בזמן שמציאות זו נתפשה כבלתי אפשרית ניבא יחזקאל על נפילתה של מצרים בידי בבל. גם ירמיהו וגם יחזקאל מדגישים את הצורך להישען על ה' ולא על יריביו הפוליטיים של האויב.
מאפיין בולט בנבואת יחזקאל למצרים הוא ריבוי התאריכים המצוינים בה. יתכן שהדבר מלמד על מעמדו של יחזקאל עוד לפני החורבן. בדרך זו מודגש כי יחזקאל הקדים וניבא שמצרים תיפול ביד נבוכדנצר, בשעה שבעיני הגולים מציאות זו נתפשה כבלתי אפשרית.
על פי התאריך המצוי בראש הנבואה, נבואה זו (א-טז) נאמרה בשנה העשירית לגלות יהויכין, בי"ב טבת. משמעות הדבר היא שמועד אמירתה הוא ראשית שנת 587 לפנה"ס, שנה לאחר תחילת המצור על ירושלים וכשנה לפני החורבן.
יש הקושרים את מועד הנבואה עם האמור בירמיהו ל"ז, ז: "כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל כֹּה תֹאמְרוּ אֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם אֵלַי לְדָרְשֵׁנִי הִנֵּה חֵיל פַּרְעֹה הַיֹּצֵא לָכֶם לְעֶזְרָה שָׁב לְאַרְצוֹ מִצְרָיִם". שם ירמיהו מנסה להבהיר שהסיוע המצרי לא יועיל כלל, והבבלים יילחמו בירושלים.
אמנם יחזקאל אינו מצביע במפורש על נבוכדנצר מלך בבל כמי שיעניש את מצרים על מעורבותם בנעשה ביהודה בשנות המצור על ירושלים (כ"ט, יט). אך בדומה לירמיהו, יחזקאל יוצא נגד ההישענות על כוחם של המצרים; זאת - על אף שההתערבות המצרית אכן גורמת להסרת המצור הבבלי על העיר, לתקופה קצרה.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון