איש המופת

המזמור מתחיל בתיאור דמותו של "איש". לא צדיק. לא רשע. איש. בפגישה ראשונה עם האיש, אין אנו רואים אותו עושה משהו. אנו שומעים כי הוא נמנע מעשות דברים רבים. 

שלוש קבוצות אנשים, או שלוש השקפות עולם, מתחרות על לבו של האיש הזה, והוא עומד בפני שלושתן: "לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב" (א). מהי האידיאולוגיה של כל קבוצה?

הרשע הוא האידיאולוג. דעתו מבוססת, והעצה שהוא נותן מלאה ומקיפה. המקבל את עצתו צריך ללכת על פיה דרך ארוכה. האיש שלנו "לא הלך בעצת רשעים".

החוטא מייצג את חוסר היציבות. הוא נמשך בכל רגע אל הקוסם והמושך. אין הוא מראה דרך ארוכת טווח, ולכן אי אפשר ללכת בעצתו. אפשר רק לעמוד בה, ולהחליף כיוון מדי רגע. האיש שלנו, "בדרך חטאים לא עמד".

הלץ לועג לכל אידיאולוגיה שהיא. הוא חכם יותר מכולם. הוא יושב במקומו, מתבונן לכל צדדיו, ומלגלג לכל. הוא מלגלג לדבר ולהיפוכו גם יחד. אין הוא אחראי לדבריו, ואין הוא מתחייב להיות נאמן לרעיונותיו הוא. הוא יודע בדיוק מה לא לעשות, וכיצד כל אחד טועה. האיש שלנו אינו מתרגש גם מלעגו של זה, והוא "במושב לצים לא ישב".

מה עושה האיש שלנו, כאשר הוא מצליח לעמוד בפני שלושת האידיאולוגיים המקיפים אותו? במבט ראשון הוא נראה כל כך סתמי, כמעט הייתי אומר: בטלן. האיש הזה: "בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה" (ב).

זה הכל? ובתיאור האיש הזה פותח ספר תהילים?

בהמשך מתברר שהאיש שלנו, תכונתו העיקרית אינה במים שהוא מקבל מן הפלג הזורם לרגליו, אלא בפירות שהוא נותן בעתם. "וכל אשר יעשה - יצליח" (ג). הוא עושה, מצליח, ונותן לאחרים. בנוסף לכך, הוא שלם עם דרכו - התורה שהוא חפץ בה, הוא פוגש אותה כאשר היא "תורת ה'" (ב), אבל לאחר שהוא עמל בה, אין היא עוד תורת ה', אלא "תורתו" שלו: "ובתורתו יהגה יומם ולילה" (שם). הזדהותו עם דרכו מלאה.

לעיון נוסף בעניינן של הדמויות השונות שבמזמור ניתן לשמוע את שיעורו של הרב אורי שרקי

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת