"וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן" (שמות כ"ו, לה)
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תצוה סימן ז
... לא היתה המנורה צריכה אלא להנתן לפנים מן הפרוכת, אצל הארון,
והיא נתונה מבחוץ מן הפרוכת,
להודיעך שאינו צריך לאורה של בשר ודם.
בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם עושה לו מטה ושלחן -
נותן את המנורה משמאלו
אבל בית המקדש המנורה נתונה מימינו של שלחן,
שנאמר: "ושמת את השלחן מחוץ לפרוכת ואת המנורה נכח השלחן" -
להודיעך שאינו צריך לאורה שלך,
אלא לזכותך להאיר לך לעולם הבא כשיבוא חשכה לאומות העולם,
שנאמר: "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים
ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה" (ישעיה ס', ב)
מדרש תנחומא - מדרש אגדה על חמשה חומשי תורה. המדרש החל להתגבש בארץ ישראל במאה החמישית אולם המשיך ונערך עד סוף המאה השביעית. המדרש בנוי מחטיבות של דרשות העוסקות בפסוקים הראשונים של כל סדר מקראי. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)