אהבה פורחת

 

ז',א-י: 'שובי שובי השולמית'
שיר זה הינו שבח לרעיה במחולה. השיר פותח בדברי המקהלה (אולי של בנות ירושלים) אל השולמית ההולכת לדודה, וממשיך בדברי הדוד. בשונה מהשירים הקודמים, כאן מתוארת הרעיה מלמטה למעלה. מה סיבת השינוי? 

ראו גם את פירושו של רש"י כאן: 'קילוסו של הקב"ה, ישראל מקלסין אותו מלמעלה למטה מתחילין מ'ראשו כתם פז' ויורדין ובאין עד 'שוקיו עמוד שש' לפי שהן באין לרצותו להוריד שכינתו מן העליונים לתחתונים, והוא מונה קילוסם מלמטה למעלה 'מה יפו פעמיך' הם הרגלים ומונה והולך עד 'ראשך עליך ככרמל' עד שהוא בא למושכה אליו'.

 

הרעיה מזמינה את דודה לצאת אל חיק הטבע ולראות בפריחה האביבית, בדומה להזמנתו של הדוד (לעיל ב',ח-יג). אולם כאן יש פניה והזמנה ישירה.

1. במהלך השיר משולבים אזכורי הדודים והדודאים, לשון נופל על לשון. מה תפקיד עיצוב לשוני זה בתיאור האהבה בשיר? שימו לב לשילוב בין תיאורי הטבע והפריחה לדימויי האהבה (לאופיים הייחודי של הדודאים וזיקתם לאהבת הדודים ראו בראשית ל',יד-טו. ראו את דברי הרמב"ן שם: 'ויתכן שרצתה בהן לכבוד יעקב לבשם בהם יצועיו... ולכן אמרה לאה המעט קחתך את אישי ממני אף כי תקחי דודאי בני לפתותו בהם. ויש אומרים הדודאים עשבים, יוסיפו התאוה לנשים, נגזר מלשון עת דודים (יחזקאל ט"ז, ח), ולכן אמרה לאה המעט קחתך את אישי').

 

2. הרעיה פותחת את הזמנתה בהכרזה, בה נזכר הדוד בלשון נסתר 'אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ'. לשון זו מזכירה את האמור בקללה לחוה בבראשית ג',טז. עמדו על ההבדל בתיאור אופי היחסים בין האיש לאשה בשני הפסוקים (ראו גם את הפסוק המקביל לעיל ו', ג). כיצד תורמת הקבלה זו לתיאור אופיה ומשמעותה של האהבה בשיר השירים?

 

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"