בפרק ג' הקב"ה מצווה את הושע לקחת עוד אישה מנאפת כדי להמחיש את מצבם של ישראל, שגם הם מנאפים: עוזבים את דרך ה' והולכים אחר העבודה זרה. הושע מצטווה להושיב את האישה בביתו ובכך לנזר אותה מאוהביה וגם מעצמו. ניתן להבין, שההתנזרות הזו היא סמל לגלות, שתוביל את ישראל להתנתק מהעבודה הזרה ומהחומריות. זאת על מנת שבשובם ארצה, יסירו מעליהם את תאוותיהם, יבקשו את ה' וירצו ללכת בדרך הישר.

"גֶּפֶן בּוֹקֵק יִשְׂרָאֵל פְּרִי יְשַׁוֶּה לּוֹ כְּרֹב לְפִרְיוֹ הִרְבָּה לַמִּזְבְּחוֹת כְּטוֹב לְאַרְצוֹ הֵיטִיבוּ מַצֵּבוֹת" (הושע י', א) 

מצודת ציון:

בוקק - ענין ריקות כמו "בוקק הארץ" (ישעיה כ"ד, א).

מצודת דוד: 

גפן בוקק ישראל - הנה ישראל הוא כגפן בוקק וריק מבלי רטיבות ולחות כן הוא מבלי תורה ויראת שמים.

"כְּרָפְאִי לְיִשְׂרָאֵל וְנִגְלָה עֲו‍ֹן אֶפְרַיִם וְרָעוֹת שֹׁמְרוֹן כִּי פָעֲלוּ שָׁקֶר וְגַנָּב יָבוֹא פָּשַׁט גְּדוּד בַּחוּץ" (הושע ז', א)

כְּרָפְאִי לְיִשְׂרָאֵל וְנִגְלָה עֲוֹן אֶפְרַיִם וְרָעוֹת שֹׁמְרוֹן -

... בעת שארצה לרפאות את ישראל ולהשיב גם שבותם, אז "ונגלה עון אפרים",

תחת שתחלה היה עונם מכוסה, יתחילו להעוה בגלוי ובפרהסיא,

כי כשהטיב ה' לישראל בימי ירבעם בן יואש, שאז השיב את שבות ישראל וגבולה מלבא חמת עד נחל הערבה, התחילו לחטוא בפרהסיא,

"שִׁמְעוּ דְבַר ה' בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי רִיב לַה' עִם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי אֵין אֱמֶת וְאֵין חֶסֶד וְאֵין דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ" (הושע ד', א)

אֵין אֱמֶת וְאֵין חֶסֶד -

אין אמת - אין עושה אמת ואין מדבר אמת

ואין חסד - כל שכן שאין חסד, כי חסד הוא יתרון הטובה יותר על הראוי ומי שאינו עושה האמת והמשפט כל שכן שלא יעשה חסד.

עצם השיבה אל ה' ושיקום מערכת היחסים היא הדבר הבסיסי והחשוב ביותר. גם כששבים מתוך מניעים תועלתניים, זה עדיין מעיד על הזיקה הבסיסית שבין ישראל לה', שבגללה הם שבים דווקא אליו.

In Parashat Lekh-Lekha, Hagar runs away from her mistress - Sara and sees angels in the wilderness. She later proclaims "that even here I saw after having (previously) seen." (Bereishit 16:13) Rashi explains that Hagar had often seen angels in Avraham and Sara's home (and for that reason she was not shocked when she saw angels later). He says that she spoke here of her excitement at seeing angels "even here in the wilderness."

In the introduction to this week's parasha, Hashem promises Avram, "Va-avarkha me'varakhekha, um-kalelkha a'or, ve-nivrekehu ve-kha kol mishpechot ha-adama" (Bereishit 12:3). This is commonly translated as "I will bless those who bless you, and he who curses you, I will curse, and through you all the families of the land will be blessed." This interpretation faces two problems, one linguistic and the other logical.

Lot's recollection of Gan Eden as he looked upon Sedom reveals what "paradise" meant to him. In his mind, Gan Eden was about the comforts of life, the freedom from hard work and financial concern. It was a place resembling Sedom and Egypt, featuring all the physical and material comforts one could hope for.

כאשר מתאר יחזקאל הנביא את חידוש העבודה בבית המקדש הוא מזכיר דווקא את 'הכהנים הלויים בני צדוק' כאלו שנבחרו לשמש בעבודת הקודש. אותה משפחת כהנים מוזכרת מספר פעמים בספר יחזקאל ובכל אחת מהפעמים זוכה לתיאור אוהד. מיהי אותה משפחת כהנים ובמה היתה מעלתה?

The two groups of shepherds clashed only mildly; they had a minor disagreement. Avraham tells Lot that he fears that this misunderstanding could quickly mature into a full-blown "meriva," an all-out fight. He therefore insists that a resolution be found immediately, before the argument progresses any further.