השואה הציפה שאלות קשות בנוגע להשגחת ה' ובעקבות כך קמו גישות שונות שניסו לתת מענה. הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל סבר שעדיף להישאר בקושיה. לשאלה 'היכן היה הקב"ה?' ענה בשם ידידו: 'הוא היה עימנו'. זו התשובה היחידה: "עמו אנכי בצרה" (תהילים צ"א, טו).
השואה מעלה מספר שאלות מעיקות, אך השאלה השייכת אלינו היא שאלתם של הנביאים המהדהדת לאורך הדורות: שאלת צדקת ה' - "צדיק ורע לו".
קיימות מספר גישות לפתרון הבעיה:
א. גישה אחת: השואה הייתה רצון ה'. עלינו להכיר בכך ולומר וידוי, כי השואה אירעה "מפני חטאינו" (מתוך התפילה). אם רואים בשואה עונש, יש לומר כתשובה לשאלת "צדיק ורע לו" - מדוע מתעלמים אנו מהחטאים שקדמו לשואה?
ב. ישנה גישה הפוכה לגמרי: הקב"ה נתן לאדם בחירה חופשית, ומעתה - כביכול - אינו יכול להתערב. "כיוון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים" (בבא קמא ס ע"א).
ג. שילוב הגישות: השואה היא הסתר פנים. אין לראות בה פעולה מכוונת מצד הקב"ה מחד, ולא חופש בחירה אנושית הכובל - כביכול - ידי שכינה מאידך, אלא הקב"ה איפשר זאת בשל חטאי עם ישראל. ה' הסתיר פניו כתוצאה של התנתקותנו ממנו; לא כעונש, אלא כתוצאה טבעית. עקב כך התאפשר לנאצים לשלח כל רסן מעל יצריהם השטניים.
אולם, ייתכן שעדיף להישאר בקושיה, גם אם מכפילים אותה פי שישה מיליון, מאשר לקבל תשובות אלו. ולא מפני שיש תשובות טובות יותר; אין כאלו, וייתכן שאכן תיאורטית התשובות שהזכרנו הן נכונות. אין לדחות על הסף את תשובת "מפני חטאינו" - מי אנו שנגיד להשגחה העליונה כיצד עליה להעניש? ברם, מבחינה מוסרית לנו אסור לומר זאת, משום שכדי לאמץ תשובה זו עלינו לראות את היהודים באירופה כקהילה מרושעת באופן קיצוני, עד כדי הצדקת השואה שכילתה אותה; או שעלינו לשנות את אמות המידה ולומר שעל חטאים רגילים מגיעים עונשים איומים שכאלה.
ישעיהו נענש על שאמר: "ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב" (ישעיהו ו', ה). הטלת אשמה כה חריפה מצדנו כלפי הדור הקודם, היא בוודאי חמורה יותר מאשר הטחת האשמה של ישעיהו בשעתו; ומי יהין לומר שהיה אפילו דמיון כלשהו בין הקרבנות לבין הפושעים? היו בין ההרוגים קדושי עליון, צדיקים מבטן ומלידה. מאידך, אם נשנה את אמות המידה שלנו באשר לחטאים ולעונשם, עלינו לראות את הקב"ה, בעל י"ג מידות הרחמים, באור שונה לחלוטין.
גם את התשובה השנייה - שכביכול ידי הקב"ה היו כבולות - יש לשלול, שכן אז אנו מתכחשים לכל התערבותו במהלך ההיסטוריה.
התשובה השלישית, הנשענת על 'הסתר פנים', מותירה אותנו בשאלה: מדוע? האם כל כך חמור היה המצב, עד שהיינו ראויים להסתר כזה?
עבורנו כמאמינים, עדיף להישאר בקושיה ובאמונה המקיפה אותה, ולא להיתפס לתירוצים אלו או אחרים. אנו איננו יכולים, ולעולם לא נוכל, לתת הסבר מתקבל על הלב למה שקרה. דבר אחד יכולים אנו לומר. בתשובה לשאלה, "היכן היה הקב"ה בשואה?", ענה שכני לייב רוכמן, ניצול שואה: "הוא היה עימנו". זו התשובה היחידה: "עמו אנכי בצרה" (תהילים צ"א, טו). השאלה קיימת, אולם אם איננו יכולים לתת הסבר לפרטים קטנים יותר במהלך ההיסטוריה, משום שאנו איננו מסוגלים לראות את כל התמונה, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהתרחשות מסדר גודל כזה!
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון