מדוע לא הקשיב רחבעם לעצת הזקנים?

הכתוב מספר שרחבעם דחה את בקשת העם להקל במיסים, ובחר בעצת יועציו הצעירים: "אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים" (יא). ההחלטה הזאת הביאה לפילוג ההיסטורי בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל.

התנ"ך מגלה לנו: "ולא שמע המלך אל העם, כי הייתה סיבה מעם ה'" (טו) – כלומר, ההחלטה השגויה שירתה רצון אלוקי עמוק יותר: לקיים את דברו של ה' שנאמר לנביא אחיה השילוני על פילוג הממלכה.

אולם מעבר לרצון ה' יש לשאול מה חשב רחבעם, מה גרם לרחבעם להחליט החלטה שנתגלתה כהחלטה גרועה? 

על מנת לענות על שאלה זו, יש להכיר מונח שהטביעו מפרשי מקרא בני זמננו. מקובל לכנותו: 'הסיבתיות הכפולה'.
משמעות המונח היא קיומם של שני רבדי הבנה:
1. הרובד האלוקי – הנהגה מכוונת מלמעלה, רצון ה' שמוביל את ההיסטוריה לפי תוכנית אלוקית.
2. הרובד הריאלי – תהליך אנושי, פסיכולוגי או פוליטי שמסביר את החלטות האדם בשיקולים מובנים.

כמו בדוגמא של הנהגת נבוכדנצאר מלך בבל שמלך בסוף ימי הבית הראשון. נבוכדנצאר כבש את יהודה והחריב את בית המקדש הראשון: מהצד הדתי, התיאולוגי – זה היה עונש מעם ה' לעם ישראל על חטאותיו. אך מהצד ההיסטורי – נבוכדנצאר פעל מתוך אינטרס מדיני להעניש ממלכה שמרדה בו. שתי הסיבות נכונות – ומשלימות זו את זו.

כך גם יש להסביר את פעולתו של רחבעם שהלך אחר עצת הילדים. החלטתו לא נבעה "רק" בגלל רצון ה'. אלא הייתה לכך סיבה ריאלית מעשית שבעיני רחבעם הייתה נראית מאד הגיונית. רחבעם הושפע עמוקות מדור היועצים שלו – הדור הצעיר, שנהנה מהשגשוג בתקופת שלמה, אך לא נשא בעול. דור שהאמין בכוח, ביוקרה, ובממשלה שאינה נכנעת לעם. גישת יוהרה, נתק חברתי, וחוסר הבנה למצוקת העם.

באופן זה אנו מבינים שרצון ה' להעניש בפילוג המלוכה משתלב בהתנהלותו הקלוקלת של רחבעם, שניתן להבין מאיזה אינטרס היא נבעה. אנו לומדי התנ"ך יודעים שהחלטתו הייתה מוטעית בכל הרבדים. גם ברובד הדתי וגם ברובד המעשי-החברתי. 

לגישה שונה על אותו עניין צפו בסרטון של הרב אמנון בזק