תיאור ההבטחה למלכות בית דוד במזמורנו מבוססת על נבואת נתן הנביא לדוד. מזמורנו מכיל ציטוטים מדברי נתן וכל כולו בנוי על נבואת נתן, ועל פירוש מיוחד שבעל המזמור בוחר להעניק לדברי נתן הנביא.
מה הובטח לדוד בנבואת נתן (שמואל ב ז', ד-יז)? בן שיירש את ממלכתו. אם הבן יחטא, ייענש "בשבט אנשים ובנגעי בני אדם" (שם, יד), אבל בכל מקרה לא יקרה לו מה שקרה לשאול - שממלכתו בוטלה והוסרה לעולם.
במזמורנו קיימת הקבלה מעניינת ביותר:
בשמואל: "ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך, כסאך יהיה נכון עד עולם" (שמואל ב ז', טז)
ואילו בתהילים: "זרעו לעולם יהיה, וכיסאו כשמש נגדי, כירח יכון עולם, ועד בשחק נאמן סלה" (תהילים פ"ט, לז-לח)
נשים לב להבדל: בשמואל הבטיח נתן הנביא לדוד כי "ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך". דהיינו: כאשר המלך יהיה נאמן - ימלוך. אם לא יהיה נאמן - ייענש. "כסאך" - דהיינו: מלכות בית דוד לעצמה - מלכות זו תשמר לעולם: "כסאך יהיה נכון עד עולם".
בעל המזמור מתחיל את הציטוט במחצית הפסוק. אין הוא מזכיר כי ההבטחה "עד עולם" מתייחסת לזה שהוא "נאמן ביתך". הוא מדלג על המילים "ונאמן ביתך וממלכתך", והופך את ההבטחה המתייחסת לנאמן הבית, להבטחה כללית: "כי זרעו לעולם יהיה, וכיסאו כשמש נגדי, כירח יכון עולם, ועד בשחק נאמן סלה".
נסכם, אפוא, את מה שמצאנו עד כאן. נתן הנביא מבטיח לדוד מלכות עולם, אבל קובע כי רק מלכים שיהיו נאמנים ימלכו. אחרים - ייענשו. כיסא דוד - יכון לעולם. בעל המזמור מסתמך על הבטחה זו, אבל מרחיב אותה, ומצפה למלכות בית דוד בכל מקרה ובכל זמן, בלי קשר לאישיותו של המלך ולצדקתו.
בטרם נפתור את הבעיה, נתבונן בנביא אחר, המתייחס גם הוא להבטחת המלוכה לבית דוד. בספר ירמיהו, פרק ל"ג, מצויה נבואת נחמה על ירושלים. בימי הישועה - קובע ירמיהו - תשוב מלכות בית דוד למלוא עוצמתה. כמו שהיום והלילה לא יבטלו - כך כסא דוד לא ייכרת. גם בדברי ירמיהו אנו מוצאים דברים דומים לאלו שאנו מוצאים בדברי משורר התהילים: פירוש דברי נתן הנביא כנבואה ללא תנאי, בלי להתחשב ביכולתו של המלך ובצדקתו.
דומה כי תשובה אחת לשתי השאלות. ההבדל שבין דברי נתן הנביא לדוד מצד אחד, לבין דברי ירמיהו ערב החורבן ודברי משורר התהילים המתאר את מלכות בית דוד בהתפוררותה מאידך, הם הם ההבדל שבין תפילה ותוחלת, לבין הבטחה הניתנת להפעלה מיידית. נתן הנביא מוסר לדוד את סדר הפעלת המלוכה בימיו ובימי בנו. והוא מזכיר את כל האפשרויות - הטובה והרעה; האפשרות של מלך שילך בדרכי דוד, ושל מלך שיעזוב את דרך אביו. ירמיהו מנבא על חידוש מלכות בית דוד באחרית הימים - והוא יודע כי אז תהיה המלכות בטוהרתה, בשלמותה. משורר התהילים מתפלל לחידוש המלוכה - והוא מעלה לנגד עיניו רק את הטוב והיפה שבה: הוא רוצה מלוכה בכל תנאי. וכאשר הוא מזכיר את המלך החוטא, אותו מלך שנתן הנביא אמר כי לא יוכל למלוך, בעל המזמור מצפה כי גם מלך זה ימלוך, והוא בא בטענות אל הקב"ה, "איה חסדך הראשונים ה', נשבעת לדוד באמונתך" (תהילים פ"ט, נ).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת