את האזור מקובל לחלק לשלושה אזורי משנה: הרי בית אל בצפון, אזור רמתי גבוה וקר. שיא הגובה נמצא בהר בעל חצור שגבהו מגיע לכ 1016 מ' מעפה"י. הרי ירושלים במרכז, המתאפיינים בשטח מבותר ונמוך יחסית. האקלים נעים יותר וקיימים בו מספר רב של מעיינות שאפשרו התיישבות צפופה יחסית. והר חברון בדרום, הגבוה וקר מאוד בחורף. שיא הגובה בהר חברון נמצא בעיירה חלחול, שם הגובה מגיע לכ 1020 מ' מעפה"י.

 את הר חברון מחלקים לשני אזורים. צפון הר חברון הגבוה והקר ודרום הר חברון הנמוך יותר שבו המשקעים הולכים ומתמעטים ככל שפונים דרומה ומזרחה.

חז"ל אומרים שאין לך טרשים בכל א"י יותר מחברון (כתובות קיב ע"א).

 אזור הר יהודה ניתן לנחלה לשני שבטים: יהודה ובנימין. נחלת שבט יהודה שכנה בחלקו הדרומי  מצפון הנגב עד ירושלים ואילו את האזור מצפון לירושלים עד אזור בית אל קיבל שבט בנימין.

לאחר פילוג המלוכה אזור זה חפף את ממלכת  יהודה.

בתקופת שיבת ציון האזור סביב ירושלים נקרא בשם 'יהד'.

בתקופת הבית השני השם יהודה ניתן לממלכה החשמונאית על אף שהיא התפשטה הרבה מעבר לגבולות הגאוגרפים של הרי יהודה.