על פי מכתב שהתגלה בעיר אוגרית שבצפון סוריה בתקופה הכנענית הייתה אשדוד מרכז לעיבוד אריגים וצביעתם ולמלבושים צבועים בצבע הארגמן. העיר לא נכבשה בימי יהושע ונותרו בה ענקים (יהושע, טו, מו-מז).

בתקופת השופטים נכבשה העיר  מידי הכנענים על ידי הפלשתים. בימי שמואל, לאחר הנצחון הפלשתי בקרב אבן העזר, ארון ה' הובא למקדש דגון שבאשדוד (שמואל א, ה, א-ז).

עוזיה מלך יהודה כבש את אשדוד (דברי הימים ב, כו, ו). אך בימי אחז התאוששה והרחיבה את גבולותיה על חשבון ממלכת יהודה (דברי הימים ב, כח, יח).

על פי מקורות אשוריים מרד מלך אשדוד במלך אשור ובשנת 712 לפנה"ס באו צבאות אשור, הסירו את מלך אשדוד מכסאו ומינו תחתיו מלך אחר. 

שנה לאחר למכן שוב מרדה אשדוד ומלך אשור סרגון הגיע שוב ומנהיג המרד ששמו היה ימני, ברח למצרים.  שברי מצבת אבן בכתב יתדות שהתגלתה באתר מיוחסת לכיבוש של סרגון.

על פי הרודוטוס ההסטוריון היווני, לאחר נפילת אשור, צר על אשדוד פרעה פסמתיך הראשון מלך מצרים במשך 29 שנה.

כששנכבשה הארץ בידי מלך בבל נלקח מלך אשדוד בשבי והאזור הפך להיות פרובינציה בבלית

בתקופת שיבת ציון דברו שם בשפה שנקראה אשדודית (נחמיה, יג, כג-כד).