תיאור מבנה המשכן והביטויים המוזכרים בהקשר לבנייתו, יכולים ללמד על הערכים האנושיים הנדרשים בשביל לאפשר את שכינת ה' בקרב העם.
פרק כ"ו חוזר על הרעיון של אחדות המשכן, דרך הדגשת הפרטים המתחברים להיות אחד:
היריעות - עשר או אחת עשרה - מחוברות לשתי 'מחברות', ואז על ידי לולאות וקרסים - "והיה המשכן אחד" (ו).
בקרשים, מתבסס כל קרש אחד על שני אדנים היושבים תחתיו, "שני אדנים תחת הקרש האחד" (יט-כה).
האחדות זקוקה בבסיסה לשניות האוחזים בה. דווקא האחדות של הגופים השונים, שעקרונית הם כל אחד לעצמו, היא האחדות המתבקשת במשכן ה'. זו היא אחדות ישראל - שנים עשר שבטי י-ה, בתוכם יכול ה' לשכון.
ביטוי נוסף שחוזר בפרקנו ומרמז על האחדות הזו, הוא "אשה אל אחותה" (ג, ה, ו, טז). ביטוי זה גם מזכיר את הנאמר על הכרובים - "ופניהם איש אל אחיו" (כ"ה, כ).
אחדות דורשת מפגש אנושי, פנים אל פנים. מספיק שאחד מפנה את פניו והחיבוק מתפרק. דרך מבנה המשכן אנו לומדים על הצורך באחווה ישראלית וחיבור אנושי בין אדם לחברו, מתוך הכרה בשוני ונכונות להפגש בכל זאת. מתוך כך נזכה לשכינת ה'.
יתכן שבמידה מסוימת מעידים הביטויים הללו גם על הברית הנכרתת בין ה' לישראל דרך המשכן. המשכן מהווה נקודת חיבור של מפגש 'איש אל אחיו' בין עם ישראל והשכינה. עקרון זה מתבטא דרך הקרסים המחברים את יריעות המשכן בדיוק מעל פרוכת המסך המפרידה בין קודש הקדשים - מקום השכינה - לבין הקודש, שם עובדים הכהנים את ה' בשם כל ישראל.