תקציר ישעיהו פרק נ"ז

הפרק בנוי משלוש נבואות שמשותפים להן נושאים מרכזיים: נחמה לצדיקים ותוכחה לרשעים.

פתיחה: הצדיקים היום ובעתיד (א-ב)

בפסקה קצרה זו הנביא מתאר כיצד כיום "הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל־לֵב" (א) אך הוא מבטיח שבעתיד "יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ" (ב), כלומר הצדיקים יובאו למנוחתם בשלום.

תוכחה לרשעים (ג-יג)

לעומת הצדיקים שבהם עסקה הפסקה הקודמת, כאן הנביא פונה אל החוטאים "וְאַתֶּם קִרְבוּ־הֵנָּה בְּנֵי עֹנְנָה זֶרַע מְנָאֵף וַתִּזְנֶה" (ג). הנביא מגנה את מי שעובד עבודה זרה ופונה לאלילים. הנביא מבהיר שעל אף שה' נמנע מלהעניש את החוטאים "הֲלֹא אֲנִי מַחְשֶׁה וּמֵעֹלָם וְאוֹתִי לֹא תִירָאִי" (יא), ביום בשורה, האלילים לא יצילו את העובדים להם, ורק הבוטחים בה' יושעו: "בְּזַעֲקֵךְ יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ וְאֶת־כֻּלָּם יִשָּׂא־רוּחַ יִקַּח־הָבֶל וְהַחוֹסֶה בִי יִנְחַל־אֶרֶץ וְיִירַשׁ הַר־קָדְשִׁי" (יג).

נחמה לצדיקים (יד-כא)

לאחר התוכחה לחוטאים, בפסקה זו יש תיאור של הגאולה הקרבה "וְאָמַר סֹלּוּ־סֹלּוּ פַּנּוּ־דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי" (יד). ה' אמנם העניש את העם בעקבות חטאיו "בַּעֲו‍ֹן בִּצְעוֹ קָצַפְתִּי וְאַכֵּהוּ הַסְתֵּר וְאֶקְצֹף וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ" (יז) אך כעת ה' מעוניין לגאול את העם, לרפא אותו מ"מחלתו" ולנחמו: "דְּרָכָיו רָאִיתִי וְאֶרְפָּאֵהוּ וְאַנְחֵהוּ וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו" (יח). הנביא חותם את הפסקה בנושא המרכזי של הנבואות שבפרק, ומדגיש שהרשעים לא יזכו לגאולה "אֵין שָׁלוֹם אָמַר אֱלֹהַי לָרְשָׁעִים" (כא).