נאומו של כלב בפני יהושע טומן בחובו תזכורת: הצלחתנו בכיבוש הארץ לא מותנית רק בסייעתא דשמיא, אלא גם במוכנותנו לעשות ככל יכולתנו בעולם המעשה.

 

מדוע כלב מבקש כל כך באריכות מיהושע את הר חברון, מזכיר את עברם המשותף כתָּרִים את הארץ ומציין את העובדה שכוחו עודנו במתניו?

ניתן לנסות להסביר זאת לאור המסופר לנו בפרק הקודם.

פרק י"ג פותח באמירה "וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים... וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ" (י"ג, א). יהושע מתחיל להיחלש לפני שמלאכתו נשלמה. כלב מגיע אליו דווקא אז, מספר לו ש"עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק" (י"ד, יא) ומזכיר את עמידתו על שלו מול המרגלים.

יהושע וכלב בשעתם לא טענו שכיבוש הארץ יהיה קל, אלא שאם אנחנו נאזור את כל כוחותינו וה' יסייע בידינו הארץ תיכבש על ידינו. כלב בא כעת אל יהושע לא רק כדי לקבל את חברון לנחלה אלא גם כדי לתת דחיפה אחרונה ליהושע; להזכיר לו את דבריו בחטא המרגלים ולעודד אותו להתגבר על עצמו ולאסוף את כוחותיו, לעשות מאמץ אחרון כדי לכבוש עוד מהחלקים האחרונים של ארץ ישראל. כלב כביכול אומר: 'אם אני מסוגל להתאמץ עוד, לתת את כל כוחותי ולכבוש עוד חלקים מארץ ישראל, מדוע שלא תעשה כך גם אתה?'

הצלחתנו בכיבוש הארץ לא מותנית רק בסייעתא דשמיא, אלא גם במוכנותנו לעשות ככל יכולתנו בעולם המעשה.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער